תוכן

א) ויהי לישראל צער, ממה ששלח פרעה את העם ע"ר, כי בעבורם לא נחם אלהים לישראל כו', כי קרוב הוא, והיו נכנסין מיד לארץ, אלא חשש פן ינחם העם, הע"ר, ושבו מצרימה. וכיון שראה משה שהיו מוכרחין לילך דרך המדבר ים סוף, ויהיו צריכין לעבור הים, לקח עצמות יוסף עמו, לבקוע הים, כענין הים ראה וינס. והנה פלשתים, הם במקום השערות, קווצותיו תלתלים, כמנין י' אלקים דקטנות, שמשם יצאו השערות למעלה. וידוע, שהן היו מבחי' לאה, ועכשיו הולכים לא"י דהיינו רחל, וחשש שאם ילכו במקום לאה כי שם השערות, ישובו למצרים, דשם הוא ג"כ בחינת מצרים, ויתאחזו שם. לכן הסיבם דרך המדבר ים סוף דהיינו רחל, דהוי סופא דדרגין. ומשה שהיה מבחינת יסוד דאבא, לא היה יכול ליכנס לא"י שהוא רחל, אם לא ע"י יסוד ז"א שהוא יוסף, לכן אמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, משה דהוה יסוד דאבא, נתלבש ביוסף, דהיינו יסוד ז"א. ובזה הלך בסופא דדרגין ליכנס ברחל.