תוכן

א) מצות ביקור חולים: החולה נמשך משם מ"ט, שהוא שם מ"ה וד' אותיות, והם מ"ט כמנין חולה, לפי שחסר ממנו שער הנ', ולזה אירע לו החולי. והכוונה תהיה להמשיך לו שער הנ', ועי"ז יתרפא החולה, והוא כללות של מ"ה, ועי"ז הם נ' שערים. (הר"א פלקין משם מורי זללה"ה). אמנם מה ששמעתי אני, הוא בפסוק ה' יסעדנו על ערש דוי, והוא, כי סוד החולי בא לו מחמת היפוך רחמים לדין, וסוד היו"ד היתה דו"י, גם יו"ד במספרה הוא עשר, והוא זה עשר חוזר להיות ערש דוי, והרי כל משכבו הפכת בחליו, סוד ב' היפוכים הנ"ל. וביאור הדברים: דע, שהוא חולה, לפי שאור חכמה אבא נסתלק ממנו, ולכן צריך להמשיך לו מזון משם, כדי לסעדו ולהחזיקו. וז"ס משרז"ל בס"ה, כי מזון החולה בא מחכמה. והענין: כי חכמה הוא י' שבשם, וכאשר הוא חולה, מתהפכת היו"ד זו, ונעשית דו"י, ואז הוא חולה ודוי לבב. גם י' גי' עשר, נהפך לערש, שהוא שוכב על המטה, הנקרא ערש דוי. ולכן אז צריך שיסעדנו ה', ויזון אותו, וישקה אותו על מציאות הערש דוי שיש לו, ואז ע"י אותו הסעדה והזנה שהוא מאבא י' שבשם, אז כל משכבו הפכת בחליו. פי': המשכב ששכב הוא ערש הנ"ל, וגם חליו שגרם לשכב על מטתו, חוזר להיות עשר, ודוי, חוזר להיות יו"ד, וזהו כל משכבו הפכת בחליו, ועי"כ הוא מתרפא. וכמ"ש, כי סיבת חליו הוא, בהסתלקות השפע מהחכמה.