תוכן

א) דע, כי יש ד' מיתות ב"ד, ויש מיתה בידי שמים. ויש כרת. וב' אלו האחרונים, נחשבים לאחד, כי שניהם בידי שמים, רק שזה קודם לזה בזמן, אך המיתות ב"ד, חלוקים במציאותם עצמם. והנה הם ה' מיתות, כנגד ה"ג המכונסים בדעת ז"א, כי כל הלאוין הם גבורות כנודע. ואמנם ה' אלו, הם מתפשטים בה"ק דז"א, ומעורבים עם חסדי ז"א כנודע. ויש בהם ב' חלוקות: ב"ג ושליש מכוסים, וב"ג וב"ש מגולים. והמכוסים נקראו לאו שאין בו מעשה, כי בהיותם מכוסים, אין בהם מעשה. והמגולים, הם נקראו לאו הניתק לעשה. פי': כי כל עשה הוא בחסדים. והנה גבורות אלו הנמתקים עם החסדים ניתקו לעשה, כי הוסרו ונמתקו מבחינת גבורות, ונעשו חסדים. ואמנם על ב' בחינות אלו אין לוקין עליהם, כי החסדים הם מבסמים אותם.