תוכן

א) הנה בענין הק"ש, היתה הכוונה לזווג את או"א לצורך ז"א, כנזכר במקומו. והענין הוא, כי שלשה בחינת היו אל ז"א ולנוקביה: הא' היא, בהיותה בסוד העיבור תוך אימא עלאה. הב', כשנולדו ויצאו לחוץ, שאז שיעור ז"א היה בחינת ו"ק לבד, והמלכות נקודה קטנה, היתה בסוד פסיעה שבסוף אות ו' שבהויה. והג', אחר שגדלו וחזרו פב"פ. והד', אחר שנתמעטה המלכות בסוד מיעוט הירח, שאז אינה רק בחינת נקודה קטנה, בסוד פסיעה לבר תחת אות הו'.