תוכן

א) הלא כחלב תתיכני וכו'. כבר נודע, כי ז"א נאצל מאבא. והנה טיפת אבא, היא שם הוי"ה דע"ב. והנה, בעת הזיווג עם אימא, נתן אבא באימא המילוי: י' דע"ב דה"י אחרונה, י"ו דוי"ו, י' דה"י, מג' אותיות יה"ו. והוא מספר ל"ו. וזהו הלא, מתחלה האיר באימא מספר הל"א, ועי"כ נתקנים ו"ק דז"א, כל א' נתקנים, וכלולים מעשר, גימטריא ס', מנין כחל"ב. והנה, לפי שז"א מה שלקח לעצמו הם אותיות הזכרים, שהם י"ו י"ו, אך הד', היתה לצורך הנוקבא בלבד, בסוד ודלת ראשך כארגמן, ונתנה לך מאימא, וע"י הד' נתקנה הנוקבא. ולכן ז"א נצטייר במ' יום, בסוד הזכר שנשתלם ציורו במ' יום, במספר דייו"י. והנוקבא לוקחת אות הד', היא ניבנית בפ' יום, ב"פ מ', דהיינו כלול מי', ומספר המ' דז"א. ולכן הנוקבא מצטיירת לפ' יום. והנה כך היה הענין, כי י' דה"י ראשונה דאבא, התיכה הטיפה לכשתכנס באימא, והיו"ד וי"ו, פירוש, נקפאה הטיפה להצטייר, והי' דה"י אחרונה הדבוקה במלכות, והו' דוי"ו חלקה את ו"ק, להיותם כלולים מי' כמנין כחלב, והד' ציירה המלכות בסוד זנב, בז"ת דז"א. והנה ד' זו היא ו"ו הנזכר, הם בגימטריא מאה, סוד ק' ברכות שמקבלת הטיפה. והם במספר וכגבינה, שעולה צ"ו, ועם ד' אותיות גבנה בלא י', הרי ק'. ומבואר היטב במקומו באורך ע"ש.