תוכן

א) ותאמר לו אשתו עודך מחזיק בתומתך וגו', ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי וגו'. דע, משתי קומות של אדם היו חוה ולילית סבתא, כן רחל ולאה ביעקב, בסוד מ"ש רז"ל פרצוף זנב היתה. ולילית אוכמתא, נעשית נפקת ברא, וניתנה לסמא"ל. כן לאה היתה מזומנת לעשו איש שדה, וצעקה הנערה ובכה תבכה, ועל כן עיני לאה רכות, וישמע אלהים את נאקתה וניתנה ליעקב ונתקנה. ולזה ותצא דינה בת לאה וירא אותה שכם בן חמור החוי, מצד הנחש, וישכב אותה ויענה, והטיל בה זוהמא, מצד הזוהמא הנשרשת בה בראשונה. ועכ"ז נתקנה, כי ותהי נדתה עליו, ולכן נקראת דינה: אותיות ניד"ה, בהיותה ג"כ גלגול אמתלאי בת כרנבו, אם אברהם אשת תרח אבי אברהם שרתח לקב"ה, ובעל אותה נדה. ולכן נקראת דינה, אותיות ניד"ה כנז', ונתקנה עתה בענין שכם בן חמור, ותהי נדתה עליו. ותרח גם הוא נלקה בשחין רע בגלגול איוב, דאמר תם אני לא אדע נפשי וכו', כי השוכב עם הנדה נלקה בצרעת, והשחין הוא ממין הצרעת. ואברהם בנו עבד מאהבה, ואיוב עבד מיראה, ונאמר עליו ירא אלהים. ולכן אברהם עמד בנסיון, כי האלהים ניסה את אברהם, ועשר נסיונות נתנסה. ולכן לא היה ירא ממדת הדין. אבל איוב היה ירא ממדת הדין, וז"ש ירא אלהים וסר מרע, ועם כל זה נתנסה ולא עמד בנסיונו, כי בשפתיו לא חטא אבל בלבו חטא. כי באו בני האלהים לנסותו, והשטן קטרג בשעת הסכנה, ויך אותו בשחין רע והוא יושב בתוך האפר. וזהו אומרו באחרית דבריו, על כן אמאס וניחמתי על עפר ואפר. ובהיות, כי תרח נתקן ע"י אברהם, שאמר ואנכי עפר ואפר, אז ותאמר לו אשתו עודך מחזיק בתומתך, ר"ל, רואה אני כי מאשר יגורת בא לך, כי היית תם, בהיותך שהיית ירא אלהים כדי שלא ייסר אותך ביסורים, כי אין אתה עובד כי אם מיראה, כי כל חוטא יש לו פחד, דכתיב פחדו בציון חטאים, אבל צדיק ככפיר יבטח.