תוכן

א) בשומו לים חוקו ומים לא יעברו פיו. פירוש, ים הוא שכינה, ומים הוא יסוד, אמר בשומו לים חוקו, אשר לא יתפשט יותר ממדתה. מפני כי המדות האחרות בהיות שיוצא מדה אחרת תחתיה, דרך משל, אחר מדת החסד יוצא מדת הגבורה, ואחר הגבורה ת"ת, לכן אין יכולים להתפשט, אפילו שירצו להתפשט יותר אינם יכולות, לפי שהאחרות יוצאות בצדה, אבל מלכות, שאין למטה ממנה ספירה אחרת, הייתי אומר שיתפשט. קא משמע לן, כי משים לים חוקו, שהוא מלכות, הוא משים חוקו חק עולם אשר לא יעבור יותר, אפילו שהתפשטותה היא טובה, כדי שלא יעלו שם הקליפות. ועכ"ז, כאשר עולה למעלה מלכות בסוד הזיווג, ויסוד נשאר במקומו, לא יעבור ממקומו, ואינו מתפשט יותר. ז"ס ומים לא יעברו פיו, פיו הוא המלכות, פירוש, לא יעברו מקום המלכות.