תוכן

א) חגור חרבך על ירך גבור. דע, כי שם ס"ג בריבוע הוא קס"ו, ושם אהי"ה בריבוע ד"ם, ויחד גימטריא חרב. ואינו מתגלה רק ס"ג בלבד, והוא נקרא חרב, ומציל בכוונתו ובנקודתו הראויה מן כלי זיין. והקדים הוד להדר שהוא הנצח, ועשה את העיקר טפל לו. וזה ירך גבור, שהוא הוד המשתלשל מהגבורה, כי שם אהי"ה הוא בהוד, דהא אימא עד הוד אתפשטת. ויש בה ה' שמות בריבוע, כל א' מהם גי' ד"ם, ה"פ ד"ם גימטריא חרב"י. והנה י"פ ד"ם והמקור, גימטריא אמ"ת, והמקור ממתקם. והנה יש ה' דמים טמאים והי דמים טהורים, וכמשתפשטים בעשיה, הקליפות יונקים מהטמאים. והנה ה' דמים טהורים הם לבושי הה' חסדים, וה' דמים טמאים לבושי הגבורות, והדעת כולל שניהם. ועל שם כך, נקרא זעיר גבור מלחמה. מכל כח הארות אלו של החרב ששולחת אימא לזעיר, להאיר לנוקבא, שלא ידבקו הקליפות בה השולטים בלילה. בסוד הנה מטתו שלשלמה: ז"א, מלך שהשלום שלו. ס' גבורים סביב לה, שנותנן אימא לזו"ן, מכח הארות אלו, והוא נותן כח בו"ק להתחזק בגבורות, אחרי שהן מקיפות לה, בסוד א"מ להגין לה. וז"ש מגבורי ישראל, ר"ל, גבורות דזעיר הנקרא ישראל. כלם אחזי חרב, לא אמר אוחז רק אחוזי, להורות ב' דברים: א', שנאחזים מחרב דזעיר קס"ו וד"ם. שהיא עיקר בשמירה זו, והוא מנהיגם ולא הם אותו והנה מלה מלומדי, צירופי מלוי ד"ם כי ס"ג עיקר, וד"ם מלוי טפל אליו. ומלחמה וד"ם, גימטריא קס"ו ע"ה וזהו על ירכו, מתחזק בירך שמאל. ועם זה נשארים בשמירה מפחד בלילות, הכוללת כל הקליפות, ונקראים על שמה, והיא דינה של גיהנם.