תוכן

א) למנצח לעבד ה' לדוד נאם פשע לרשע בקרב לבי וכו'. זה המזמור מדבר על הנחש שפיתה לחוה, והטיל בה זוהמא. ועליו נאמר אין פחד אלהים לנגד עיניו, והוא פיתה אותה ברמאות. וז"ש דברי פיו און ומרמה, וזהו און יחשוב על משכבו, שמתוך שראה אותם עסוקים בענין משכב קפץ עליה. ואמר ה' בהשמים, ולא אמר בשמים, כי שם ההוי"ה בז"א, ועליו קאמר ה' בהשמים, וכל ו"ק שבו הם בחינת ווי"ן, דהיינו שמים, ו' קצוות ששה פעמים ל"ו, וזהו מה שנא' אשרי כל חוכי ל"ו. וכנגדם אין העולם חסר מל"ו צדיקים, המסתכלים באספקלריה המאירה. והנה החסדים אינם אלא ה', ומתפשטים בה' שמים, חג"ת נ"ה שבו. וזהו בה' שמים, מתפשטים חסדך. והטעם, משום שאמונתך עד שחקים, שאמונתך היא התבונה עד שחקים, בינה עד הוד אתפשטת. וא"כ, אף שאין ביסוד חסד, מ"מ הוא כ"ל, כולל החמשה, וכלם מתקבצים בו. וז"ש צדקתך, שהוא הצדיק, כהררי אל, לוקח כנגד ה' הרים עליונים, חג"ת נ"ה, שכל החסדים מתקבצים שם בו. ולהיותם חסדים קראם אל, כי חסד אל כל היום. ולכן נקרא ציו"ן יוס"ף, מנין ה"פ א"ל. ומשפטיך, שהם הגבורות, הולכים אל תהום רבה, שהיא יסוד הנוקבא, ובזה הם נעשים הדכורא עם החסדים אד"ם. והנוקבא כמנין בהמ"ה שם ב"ן, ואז תושיע ה', מאירים בהם הש"ע נהורין, בסוד פב"ב. ואמר מה יקר חסדך אלהים, לומר, כי כשהחסדים מתגלים מן היסוד שלו בסוד טיפה, ונכנסים תוך הנוקבא שהיא אלהים, אז הם יקרים. שיוצאים משם נשמות בני אדם, וכל החמשה חסדים נעשים א'. וז"ש חסדך, לשון יחיד. ואז עולות נשמותיהם של צדיקים בסוד מ"ן, תחת כנפיה, וז"ש ובני אדם בצל כנפיך יחסיון.