תוכן

א) עוד ירצה תורת ה' תמימה משיבת נפש. דרשו רז"ל, שכשניתנה התורה ויצאו הקולות חוצבין להבות אש, ואין מי שיכול לסבול, ורבים מישראל שאין בהם כח וזכות יצאה נשמתם, כמש"ה נפשי יצאה בדברו. והתורה אמרה לפני הקב"ה, רבש"ע, נתתני לבני אדם מתים או חיים, ואז הקב"ה החזיר להם נשמתם. ואמרו למשה, דבר אתה עמנו וכו', ואמרו פן נמות, רמזה התורה שמתו וחיו. וזהו תורת ה' תמימה משיבת נפ"ש, שהיא היתה סבה להחזיר נשמות לפגרים. או אפשר, כי מי שיעסוק בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, שלומד לשמה לשמור ולעשות, אדם כזה כשיפטר תמצא נפשו מנוחה ולא תחזור בגלגול, ויהיה משיבת נפש, מלשון בשובה ונחת תושעון. וגם אפשר לומר, שמי שהוא משיב אחרים בספר להם את גבורות ה', וענין ג"ע וגיהנם וענין הגלגול וכיוצא, אעפ"י שישובו מיראה, מתוך שלא לשמה בא לשמה, וישובו בכל לבבם ובכל נפשם. ולכן העושה כן משיבת נפש, יש בידו כח להחיות מתים, כ"ש שינוח נפשו תחת כסא הכבוד.