תוכן

א) בענין מראות נגעים שתים שהם ארבע, ופסוק (חבקוק א' ז') איום ונורא הוא משפטו, ושאתו ממנו יצא. דע, כי שאת"י בהפוך אשת"י, יען כי זכה. דע, כי הד' מראות הם סמא"ל, ושתי שפחותיו סגריר"ה וצריע"ה, הנדבקות בחוה, והוא הטלת הזוהמא בחוה. ואלו הם כנגד הד' אמהות שלקח יעקב דוגמת אדה"ר, ונרמז בפסוק (דברים ג' י"א) הנה ערשו ערש ברז"ל, מצד עוג הנרמז לסמא"ל. וענין מה ששמש אדה"ר ק"ל שנה בלילין ורוחין, מצד סמא"ל שעולה ק"ל. ומ"ש אדם כי יהיה בעור בשרו ולא אמר איש, כי כל החטא הוא מצד אדם, כי לא נקרא שם שלם כי אם ישראל, כי קודם נדבק סמא"ל בכף ירכו. והוא צולע מצד הצלע האחר שהיה לאדם מקודם, כמ"ש (בראש' ב, כ"א) ויקח אחת מצלעותיו, שהיא חוה ולא האחרת לילי"ת. וזמ"ש לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, ושם י"ה ביניהם, כי באחרת שניהם נקראו א"ש, ולכן השדים פורחים באויר, לפי שהם מיסוד האש והרוח, וענין קריאתה צרעת, מצד לילי"ת צר"ת עי"ן, ולכן הורגת ילדי חוה (ש"א א' ו') וכעסתה צרתה גם כעס, אבל היא אינה שולטת במי שמקדש עצמו בשעת תשמיש, שהוא מושך משך הזרע ממקום עליון, שהוא מנהר ג"ע, ונעשה להם ענ"ג הפך הנג"ע, ונרמז בפ' (ישעיה ל"ב ך') אשריכם זורעי על כל מים החיים, והוא מי שמקדש עצמו.