תוכן

א) דע, כי ענין הטלת הזוהמא בחוה גרם זה. וזה בסיבת היות אדה"ר ממקום כפרתו נברא מן העפר, ולמה לא לקחו מג"ע, לפי שידע שיחטא, ואם היה מעפר הגן לא היה לו כפרה עולמית, אבל הכניסו לגן, והוציאו בחטא הטלת הזוהמא, שהיא תערובת השבעים אומות עם ישראל בבטן חוה, וזו היא שפירסה נידה באותה שעה יצא קין שופך דמים, והבל נשפך דמו, ומשם סיבת דם הנדות לאשה, שנאמר אשה כי תזריע וכו' וטמאה שבעת ימים. וסיבת הטומאה לזכר שבעת ימים, על סיבתה שמזרעת תחילה אודם אז יולדת זכר. גם יובן ארבע ערלות שיש באדם, ולמה לא נימול אלא מערלת הבשר. הסיבה, כי זה רומז לד' ערלות האילן, וערלת הבשר הוא מקום חטא האדם, ששם נרמז הטלת הזוהמא וסיבת הקרי הנקרא רע. מורכב מטוב ורע. וענין הקפאת הזרע בהתערב עם דם האודם מהמובחר, ומה שנשאר מהשמרים נשאר למזון הולד, ונרמז זה בפסוק (תהלים נ"א ז') הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, עון: רמז לאב מהלובן, וחטא: רמז לאם לאודם. וענין פסוקי איוב (איוב י' י') הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני, רמז למה שאמרנו.