תוכן

א) ויהי ריב וכו'. כי הקליפה היתה נאחזת באחור, ורוצה גם להתאחז בפנים, וזהו הריב. וז"ש והכנעני אז בארץ, שאותה הקליפה נאחזת בה, שהיתה באחור. ואז אמר לו הפרד נא מעלי, דלוט הוא אחוריים דמ"ה, שהוא אברם, שהם החסדים. אמר לו אברם, הפרד נא מעלי ממש, שהוא אחוריים, וזהו ויפרדו איש מעל אחיו. ולוט ירד מיסוד דז"א, אל המלכים דמיתו, וז"ס ככר הירדן. אברם ישב בארץ כנען, נכנס אל הנוקבא דקדושה. וזהו ויהי בימי אמרפל וכו', כל המלכים הללו הם בסוד המלכים דמיתו, וכיון שירד לוט לתוכה, הניצוצות של הקדושה שנאחזו בו מלמעלה, חזרו החיצונים ולקחו אותם מידם. וז"ש ויקחו את לוט ואת רכושו, דהיינו הניצוצות הנז'. ואז ומלכי צדק מלך שלם, דהיינו יסוד דאבא, שהוא מלך של צדק שהיא נוקבא דז"א, כי (משלי גי י"ט) ה' בחכמה יסד ארץ, והוא מלך שלם כנזכר האיר אל החסדים. וז"ש הוציא לחם ויין, והוא כהן לאל עליון, כי עליון הוא דעת דאבא כנודע. ואז בירך אל החסדים, ואמר ברוך אברם שהוא החסדים, לאל עליון שהוא אור דיסוד דאבא, משום כי החסדים הללו צריכים אל זעיר ואל נוקביה, וזהו קונה שמים וארץ.