תוכן

א) דע כי כל מעשה בראשית הצדיקו עליהם דין שמים בתחילת מציאותם, כמ"ש, ז"ל בצביונם נבראו, דכתיב וכל צבאם, אל תקרי צבאם אלא צביונם, פי' רצונם. ואמרם לדעתם נבראו, שידעו מה תהא עליהם. והסכימו באותו המציאות היפה להם יותר מן הערב, ובו נידונו כל הבריות שהרהרו אחר מדותיו יתברך. ואמר לא הניין לי, הוא שאמר דוד הע"ה (תהלים קמ"ח ה') יהללו את שם ה' כי הוא "צוה", נוטריקון 'צדיק 'וישר 'הוא. והדר כתיב ונבראו. לפיכך ויעמידם לעד לעולם. תדע, כי אפילו הבריות הקלות פושטות צורה ולובשות צורה, והארץ לעולם עומדות לקיים את המינים ולחדש מציאותם. ואעפ"י שדוד הע"ה לא פירש דבריו אלא בצבא השמים, אעפ"י כן סמכו ענין למאי דכתיב בתריה, (שם קמ"ח ז') הללו את ה' מן הארץ. וכבר מפורש בתורה, ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, סמך צבאם דהיינו צביונם, אל הארץ ותולדותיה, אלמא באידי ואידי משתעי קרא. (זה אינו מהר"ב ז"ל:)