תוכן

א) מאמר בגמרא מסכת סוטה פ"א דף ה' ע"א, וז"ל, א"ר אלכסנדרי, כל אדם שיש בו גסות הרוח כו'. אמר ר' חייא בר אשי אמר רב, ת"ח צריך שיהיה בו אחד משמנה בשמינית כו'. אמר רבא, בשמתא דאית ביה, ובשמתא דלית ביה כו'. וצריך לדעת, איך אמר תרתי דסתרן אהדדי. וגם מה שייכות אל השעור שהזכיר ר' חייא אמר רב. והענין הוא, כי הגאוה היא בהויה דס"ג, וכמו שהודעתיך כי הגאוה היא באו"א, כי כן גאו"ה היא בגימטריא י"ה. וזמ"ש במאמר התקונין בהקדמת דכתיבת יד, דבשם ס"ג עתיד קב"ה לנטלא נוקמיה מסמא"ל גס רוחא. ולכן בעל הגאוה נקרא גס רוחא, כי גס הוא אותיות ס"ג. והנה ח' פעמים ח', הם ס"ד, וכשתקח חלק אחד מהם, שהוא שעור אחד משמנה בשמינית, עדיין אינו בכלל ג"ס הרוח, כי לא נכנס בגבולו של ס"ג. אבל אם יהיה בו יותר משעור הנזכר אפילו כל שהוא, יכנס בכלל ג"ס הרוח, ונקרא בעל גאוה.