תוכן

א) מאמר בגמרא מסכת כתובות פ"א, דף ט"ז ע"א, וז"ל, ר' יהושע אומר, לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת מעוברת כו'. שמעתי ממורי זלה"ה, כי חכם אחד קדמון שהתוספות נסתפקו בתלמוד בג' מקומות, ולא נתבאר להם פירושם, והחכם ההוא ביאר שתיהם, והשלישית לא ידע לפרשה. ואלו הם השתים שביאר, האחד היא, מ"ש ר' יהושע לא מפיה אנו חיים, דהול"ל אינה נאמנת. וביאר, כי הנה העולם מתקיים על שלשה דברים: על הדין, ועל האמת, ועל השלום. שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ולפי שהאשה הזאת משקרת בדבריה, לא מפיה אנו חיין, ומתקיים העולם. הב' הוא, מ"ש בפרק שני דייני גזרות, אדמון אומר, הניח מעותיו על קרן הצבי. וביאר: כי קבלה בידו, שטבע הצבי, להחליף קרנותיו, משבע שנים לשבע שנים, כדוגמת הנחש, המפשיט עורו, אחד לשבע שנים. וכשמחליף קרנות בסוף השנה השביעית, טומנה בארץ, באופן שאי אפשר לשום נברא בעולם למצוא אותם. ולכן נקט האי לישנא דהניח מעותיו על קרן הצבי. הג' היא, מ"ש במסכת ר"ה פ"ב, א"ר דוסא ן' הרכינס, עדי שקר הם כו', ולמחר כריסה בין שיניה כו'. וזה הביאור לא נודע אצלו, זהו מה שביאר מורי זלה"ה, כי הנה נתבאר אצלינו בדרוש בינה ותבונה, כי כשנכנס ז"א בתוך אימא בסוד העיבור, נכללות בינה ותבונה ונעשות פרצוף אחד לבד, ונמצא כי המקום שהיה בתחילה בחי' הפה של התבונה, שם הוא עתה בחי' הבטן, של כללות הפרצוף הזה, וזה הוא מ"ש כריסה בין שיניה, גם בזה תבין למה רז"ל, מכנים את הבעילה בלשון דבור, כמ"ש ראוה מדברת עם אחד בשוק, וא"ל מה טיבו של עובר זה כו'. ובגמרא רב אמר, מדברת ממש. ר' אסי אמר, נבעלת. וכן כינו אותה בלשון אכילה, כמש"ה אכלה ומחתה פיה, כי היסוד של הנקבה, היא בחי' פ"ה כנזכר.