תוכן

א) מאמר בגמרא מסכת מגילה פ"א, דף י"ז ע"א, וז"ל, תניא היה יעקב אבינו, בשעה שנתברך מאביו, בן ס"ג שנה כו'. כבר נתבאר בענין ששה בני לאה הזכרים ובת אחת נקבה, איך אורות המוחין דז"א, בחי' סתומה עד מקום החזה שלו, והם שש ספירות ושליש, כל אחת כלולה מעשר, הרי ס"ג. והם כחב"ד ח"ג ושליש ת"ת. ואח"כ משם ואילך, מתגלים אורות החסדים. ואז יעקב העומד בפני ז"א מן החזה ולמטה, נעשים לו המוחין שלו, ומקבל הברכות האלו. אבל להיות שעדין המוחין דמצד אבא הגנוזים תוך נה"י דאבא, אשר הם נמשכים אל יעקב כנודע, עדיין הם נעלמים תוך היסוד דאבא, וכנגד כסוי הזה הוצרך יעקב לשבת עוד נטמן בבית עבר י"ד שנה שקבל הברכות כנזכר.