תוכן

א) שם בדף קכ"ג ע"א שורה א', וז"ל, תא חזי, רזא דמלה, מאי שנא בכולהו דאמר שנה שנה כו', הענין הוא, כי הנה הכתר כולל כל הי"ס, אשר כל אחד כלולה מעשר, סך הכל מאה, והוא כנגד הכתר. ואבא ואימא הם נקראים עשרים שנה, כי כל אחד מהם כלול מי"ס שבו, הרי עשרים בין שניהם. וז"א ונוקבא שהם בחינת שבעה קצוות, הם נקראים שבע שנים. וכבר ביארתי במקום אחר כי אריך אפין ואבא ואימא, הם רחמים גמורים, ואפילו אימא היא שוה בערך אבא, כמ"ש באדרת האזינו, דכחדא נפקי כחדא שריין כו', ולכן אינו מזכיר בהם שנים בלשון רבים, אלא שנה בלשון יחיד. וכן בכתר, שהוא יחיד, אמר שנה. אבל בז"א ונוקביה, הזכיר שנים, בלשון רבים, וכמ"ש ושבע שנים, לפי שמתפרשאן בדינא ורחמי.