תוכן

א) מאמר בהקדמת ספר התקונין בכתיבת יד וז"ל, אמרו שם, כל רב מבבל וכל רבי מארץ ישראל. הענין הוא, במה שנתבאר אצלינו, בענין בעלי קבין, והוא, כי הנה בצאתו יתברך לחוץ, אל חוצה לארץ, לפרנס הקליפות, אינו יוצא מבחינת ההויות. רק בבחינת שלשה המילוים. של: ע"ב, ס"ג, מ"ה, שהם בגימטריא ק"ב. והנה הפסוק אומר, הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים. פירוש: כי איננו יוצא לחוצה לארץ, אלא בבחי' ע"ב ק"ל. שהוא מילוי ההוי"ה של מ"ה דאלפין כנודע. והנה ע"ב ק"ל, הוא בגימטריא ר"ב. ולכן כל ר"ב, הוא מבבל. וגם רבא, הוא גם כן משם. כי גם כן הוא בגימטריא ע"ב ק"ל עם הכולל. אבל בארץ ישראל, אז נקרא רבי, לפי ששם מתחברים יחד גם העשרה אותיות של ההוי"ה דאלפין, עם המילוי שלהם, שהוא ע"ב ק"ל. ויהיה הכל בגימטריא רב"י.