תוכן

א) ונבאר עתה ענין אצילות עולם, הנקרא אדם קדמון לכל קדומים, וזה עניינו בקצור גדול, ובדרך רמז והעלם גמור. אדם קדמון הנפש וכלי מקיף, אח"כ ביושר, עד מקיף נפש דעתיק, זה צמצום א', אזן חטם פה ביושר. נקודים בנפש מקיף, ורוח ביושר, מקיפים לנה"י דא"ק, בין מקיף דיושר אל הכלי. והטעם, לפי שאין אור היוצא מטבורו של אדם קדמון הסתום נמשך ביושר, אלא מסבב ומקיף, ואחר עורי נקפו זאת, גם לפי שאור העינים, יוצא ומתפשט לצדדים ג"כ, וגם בתחלת יציאת הנקודין, צמצם פעם שנית אור חציו התחתון, ועלה בחצי העליון, ואז ג"כ הושם שם מחיצה ופרסא באמצע גופו, והצמצום והפרסא הוצרכו שניהם לצורך האצילות והבריאה ואז היה האור בדוחק גדול, ונשאר שרשו בפנים, ויצא הארתו בחוזק דרך עיני א"ק, ונודע שהעינים הם נו"ה.