תוכן

א) הנה, בראשונה, נתרץ קושיא גדולה וחזקה, שנתקשו בה חכמים גדולים ולא ירדו לסוף עומקה, הלא היא: כי בהקדמת ספר הזהר בדף א' ע"ב, על פסוק שאו מרום עיניכם וכו', אמרו שם, כי בספירת הכתר ובחכמה, לית תמן שאלה כלל, ומן בינה ואילך הנקראת עלמא דאתי, קיימא לשאלה, אבל איהו בארח סתים ולא אתגלייא, וכיון דמטי עד מלכות הנקראת מה, מה פשפשת מה ידעת, הא כלא סתים כדקדמיתא. גם במאמרים אחרים, על פסוק כי שאל נא לימים ראשונים, אמרו, כי אין מקום שאלה ודרישה וחקירה, אלא בז' ימי בראשית, שהם ז' תחתונות. אבל בשלשה ספירות ראשונות, אין מקום חקירה כלל. ובתיקונין תיקון נ"ב דף ס"ז ע"א, וזה לשונו, כתר עליון דא איהו שלימו דחמשים שערי בינה, ודא איהו דלא אתיהיב למשה, ועליה אתמר נתיב לא ידעו עיט, ועליה אמרו רבותינו ז"ל במופלא ממך אל תדרוש במכוסה ממך אל תחקור, אין לך עסק בנסתרות, במה שהורשת התבונן. ובראש תיקון זה עצמו, אמר שם, הנסתרות: דא אינון או"א. נמצא כי בשלשה ראשונות, אסור לאדם לחקור ולדרוש בהם, כאשר תמצא בפסק ה"ר יצחק דלטאש ז"ל, בתחלת הדפסת ספר הזהר, עיין שם בישוב ובתירוץ המאמר הזה, וכאלה רבים. ואמנם מצאנו ראינו בכל ספר הזהר, ובפרט בשתי האדרות, ובספר התיקונין, ובספר שיר השירים, הפליא לדבר בענין שלשה ראשונות, ובהפך ממה שאמר ז"ל בהקדמתו אל ספר הזוהר, שהחקירה היא אף בספירת המלכות הנקראת מה, כלומר מה פשפשת מה ידעת, הא כלא סתים כדקדמיתא.