תוכן

א) אחר שביארנו לעיל, כי כל הבירורין הם מן המלכים הנזכרים, אשר הם עולין בבחי' מיין נוקבין להתברר. נבאר עתה מציאות המיין נוקבין, הצריכים בהכרח אל הזווג תמיד מה ענינם. וכבר ביארנו לעיל ח"א פ"ו, כי הפעם הראשונה עלו המיין נוקבין מאליהן, והנה ז"ס מה שתמיד הזכירו בזוהר לשון זה באד"ר, כד סליק ברעותא למברי עלמא. ופירוש הענין, כי הלא בכל זווג צריך שבתחילה תתעורר הנקבה ע"י קשוטיה, הם המיין נוקבין אשר בה, ואז הזכר מתאוה לה, להיותה מקושטת בקשוטים נאים, ומזדווג עמה, ואטיל בה מיין דוכרין, כי הדכורין כל תאותו להדבק במה שלמעלה ממנו, לקבל משם שפע, ואינו מתעורר זולתי בראותו הנוקבא מקושטת במיין נוקבין כנ"ל, ואז מתרצה לתת מהשפע שקבל לתת לזולתו, ואין המיין נוקבין עולים, זולתי ע"י נשמות הצדיקים, המעלים אותם ע"י מעשיהם הטובים, כמ"ש בע"ה.