תוכן

א) ובו נבאר ענין האורות המקיפים שבכללות העולמות איך הם מסודרים ומקיפים, ומה ענינם, ובש"א ח"ב פ"ב התחלנו לבאר קצתו. גם עיין בש"ג ח"ב פ"ב. והענין, כי כל העולמות כולם, הם שרשים זה לזה, ומהעולם העליון, יורד האור אל שלמטה ממנו, כנודע כי מהא"ס יצא האור ומאיר באדם קדמון, בבהינת אור פנימי ואור מקיף. ומן האדם קדמון יצא האור אל שאר העולמות הנז', ומהם יצא אח"כ האורות אל העולם הנק' אצילות, ויצאו בו משם שני אורות: א' אור העגולים. וא' אור היושר. וכל א' וא' נעשה אור מקיף ואור פנימי, וכן הענין עד סוף העשיה. ואמנם סיבת היות אור פנימי ואור מקיף, זולת הטעמים הנז' בש"א ח"ב פ"ב, וח"א פ"ב ופ"ג, שהוא להאיר בכלים מבית ומחוץ ע"ש. עוד יש סיבה אחרת עיקרית, והוא כי האור העליון גדול מאד, לא יכילוהו הכלים לסובלו בתוכו, ולכן בהמשך האור אל תוך הכלי ונכנס חלק א' ממנו אל תוכו, שיעור מה שיכול להכנס, וכמ"ש מי מדד בשעלו מים, ועיקר האור שלא יכול להכנס בפנים, נשאר מבחוץ מקיף לו להאיר לו מבחוץ ג"כ, וזה הנשאר מבחוץ ודאי שהוא בחי' עצמות האור, שמרוב גדולתו ומעלתו, אינו יכול הכלי להחזיקו בתוכו, וזה האור מעולם לא נכנס אל תוך כלי ההוא, ובחינת אור מקיף הזה, הוא אור ישר שיורד ונמשך מלמעלה למטה, עד סוף העולם ההוא, ולכן אור המקיף גדול מאד מאור הפנימי, והוא נשמה לו. וכן הענין במקיפים עצמן, כי המקיף החיצון מחבירו, הוא גדול ונשמה אל היותר פנימי, ועיין בש"ג ח"א פ"ה.