תוכן

א) כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם, כדי להיטיב לברואיו, ויכירו גדולתו, ויזכו להיות מרכבה למעלה, להדבק בו ית'. האציל נקודה א', הכלולה מי', (והם י"ס של העקודים שהיו בכלי א') ולא היו נראים. דרך משל: האדם מורכב מד' יסודות, ואינם ניכרים בו כל א' וא' בפ"ע. וכן הענין בכאן, נקודה זו היתה כלולה מעשר בתחלת אצילותה, וזו היא למעלה מן הכתר [שהוא] עתה, כי משם שואבים כל הי"ס שפע וחיות מנקודה זו. גם אור וחיות נקודה זו, יורדת מן המאציל בתוכה ביחד, שהיא הכלי עם נשמתו, כהדין קמצא דלבושיה מניה וביה.