זהר

א) בראשית ברא אלהי״ם. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, מי אלה, הוא אלהי״ם, מי ברא לאלה, ש׳או מ׳רום ע׳יניכם דא קריאת שמ״ע, ראשי תיבין שמע דמיחדין ישראל לקודשא בריך הוא פעמים, ותשכחו תמן מ״י דאיהו כללא דחמשין אתוון, ובמאי צריך ליחדא ליה בשחרין, בההוא דאתמר ביה רום ידיהו נשא, דאיהו מרום, בגין דאיהו מרומים ישכון. ורא״ו דתמן או"ר, ודא אור הככבים, דבהון שכינתא נפקת הדא הוא דכתיב המוציא במספר צבאם, ובגין דא קריאת שמע בליליא, כמה דאוקמוה מארי מתניתין ביציאת הככבים, ערב ובקר צריכין ליחדא לה עם מלכא, בגין דבערב היא באה עמיה, ובבקר היא שבה לגביה, ודא ערב דיצחק ובקר דאברהם, דתמן בעלה בינייהו ישראל.

תרגום

א) ​בראשית ברא אלקים וכו׳. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. מי הם אלה, הוא אלקים. מי ברא את אלה. ש׳או מ׳רום ע׳יניכם זו קריאת שמע, ראשי תיבות שמע שמיחדים ישראל לקדוש ברוך הוא פעמיים. ותמצאו שם מ״י, שהוא הכלל של חמשים אותיות. ובמה צריך ליחד אותו בשחרים, באותו שנאמר בו רום ידיהו נשא, שהוא מרום, מפני שהוא מרומים ישכן. ורא״ו ששם או״ר. וזה אור הככבים, שבהם שכינה יוצאת, זה הוא שכתוב המוציא במספר צבאם. ומפני זה קריאת שמע בלילה כמו שהעמידוהו בעלי המשנה ביציאת הככבים. ערב ובקר צריכים ליחד אותה עם המלך, מפני שבערב היא באה עמו, ובבקר היא שבה אצלו. וזה ערב של יצחק ובקר של אברהם, ששם בעלה ביניהם ישראל.