זהר

א) בראשית מאן ראשית דא חכמה, דא נקודה דלגאו, דאתמר בה כל כבודה בת מלך פנימה, ודא יראה דאיהי פקודא קדמאה, ועלה אתמר יראת יהו״ה ראשית דעת, ואיהי רמיזא במלת בראשית, ואית יראה רעה רצועה לאלקאה לחייביא, והאי נקודה איהי אות שבת ויומין טבין ואות דתפלין ואות דברית מילה, ההיא רצועה איהי יראה רעה איהי ערלה, זכאה איהו מאן דאעבר לה מניה, דלית לה רשו לרצועה לאלקאה ליה, והאי נקודה עלה אתמר מחלליה מות יומת, מאי מחלליה אלא מאן דאעיל רשו נוכראה בחלל דילה דאיהי רשות היחיד, דעלה אתמר ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש יהו״ה טמא.

תרגום

א) בראשית מאן ראשית וכו'. בראשית, מי היא ראשית, זו חכמה, זו נקודה שבפנים שנאמר בה כל כבודה בת מלך פנימה. וזו יראה שהיא מצוה ראשונה, ועליה נאמר יראת י-י ראשית דעת. והיא רמוזה במלת בראשית. ויש יראה רעה רצועה להלקות את הרשעים, וזו הנקודה היא אות שבת וימים טובים ואות התפילין ואות של ברית מילה. אותה רצועה היא יראה רעה היא ערלה. זכאי הוא מי שמעביר אותה ממנו שאין לה רשות לרצועה להלקות אותו. וזו הנקודה עליה נאמר מחלליה מות יומת. מה מחלליה, אלא מי שמכניס רשות זרה בחלל שלה שהיא רשות היחיד, שעליה נאמר ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה׳ טימא.