זהר

א) בראשית יר״א שב״ת, (ובה) שבתותי תהא דחיל, יר״א תור״ה, יר״א ברי״ת, כמה דצריך נטירו דברית, דלא יעול ליה ברשו נוכראה, כגוונא דא צריך בר נש נטירו דשבת, דלא לאפקא מרשות היחיד ויעול ברשות הרבים, רשות היחיד איהי שכינתא, רחבו ד׳ ואינון יהו״ה, וגבהו עשרה יו״ד ה״א וא״ו ה״א, רשות הרבים נחש אשת זנונים, סם דאל אחר דאיהו סמא״ל, ואיהו כללא דשבעין אומין, ואיהי חללה זונה, ובעלה חלול שבת איהו, ובגין דא מאן דאפיק מרשות היחיד לרשות הרבים חייב סקילה.

תרגום

א) בראשית ירא שבת וכו׳. [ובה] שבתותי תהיה ירא. יר״א תור״ה, יר״א ברי״ת. כמו שצריך שמירת הברית שלא יכניס אותה ברשות זרה, כמו כן צריך בן אדם שמירת השבת, שלא להוציא מרשות היחיד ויכניס ברשות הרבים. רשות היחיד היא השכינה, רחבה ד׳ והם יהו״ה וגבהה עשרה יו״ד ה״א וא״ו ה״א. רשות הרבים נחש אשת זנונים, סם של אל אחר שהוא סמא״ל. והוא הכלל של שבעים אומות. והיא חללה זונה, ובעלה חילול שבת הוא. ומפני זה מי שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים חייב סקילה.