זהר

א) וענשו אותו מאה כסף וגו'. פקודא דא, לדון בדין, מוציא שם רע. הה"ד, וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. רבנן, והאי איהו בתר נשואין, דאמר לא מצאתי לבתך בתולים, ולאו כל שם רע שקול, דמרגלים דאפיקו שום ביש על ארעא, אתענשו בגינה, ומיתו ולא זכו לה. ואתתא קרקע איהי בארעא, כמה דאוקמוה, אסתר קרקע עולם היתה.

פירוש הסולם

א) וענשו אותו מאה כסף וגו': מצוה זו, היא, לדון בדין מוציא שם רע. ז"ש, ​וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. אמר רעיא מהימנא, חכמים, זהו הוא אחר הנשואין, שהרי אמר, ​לא מצאתי לבתך בתולים. ואין כל שם רע שוה, כי המרגלים שהוציאו שם רע על הארץ, נענשו בשבילה, ומתו ולא זכו לה. ואשה היא קרקע בארץ, לפיכך נחשבו המרגלים כמו מוציא שם רע על אשה. ​כמו שהעמידו ​אסתר קרקע עולם היתה.