זהר

א) וידבר יי׳ אל משה לאמר, שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו׳. רבי חייא פתח, המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו. שחר כתיב, ה״א אתרחקא משחר. מ״ט. אלא א״ר חייא, בשעתא דנטי ערב, ושמשא נטי למיעל, כדין אתחלש תוקפיה, כדין שלטא שמאלא, ומשתכח דינא בעלמא, ואתפשט. וכדין בעי ב״נ לצלאה, ולכונא רעותא קמי מאריה.

פירוש הסולם

א) וידבר וגו׳ שלח לך אנשים וגו׳: רבי חייא פתח, המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו. שחר כתוב, בלי ה׳ הידיעה, ה׳ נתרחקה משחר, מהו הטעם. אלא אמר ר׳ חייא בשעה שינטו צללי ערב והשמש שהוא ז״א, נוטה לבא, דהיינו אחר חצות היום, אז נחלש תוקפו של השמש, שהוא ז״א, אז שולט השמאל ונמצא הדין בעולם ומתפשט, ואז צריך האדם להתפלל, ולכוון רצונו, לפני אדונו.