זהר

א) תניא, אמר ר״ש לחברייא, עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב עת לעשות ליי׳ הפרו תורתך. יומין זעירין, ומארי דחובא דחיק. כרוזא קארי כל יומא, ומחצדי חקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי כרמא. לא אשגחן, ולא ידעין, לאן אתר אזלין כמה דיאות.

פירוש הסולם

א) תניא אמר ר״ש וכו׳: למדנו, אר״ש לחברים, עד מתי נשב בקיום של עמוד אחד. דהיינו בבחינת עולם התהו, שז״ת היו בקו אחד זה למעלה מזה. ור״ש היה רוצה לגלות להם כאן ענין המדרגות של עולם התקון. שהם בג׳ עמודים, דהיינו סוד ג׳ קוין ימין שמאל אמצע. כתוב עת לעשות לה׳ הפרו תורתך. הימים מועטים ובעל החטאים, דהיינו המקטרג, דוחק. הכרוז קורא כל יום, לתשובה, וקוצרי השדה מועטים המה. דהיינו אותם שזכו בתבואת השדה העליון, שהוא המלכות שהם השגות סודות התורה. והם, ואפילו אותם שהשיגו, נמצאים בסוף הכרם. שהוא המלכות, ואינם משגיחים ואינם יודעים כראוי לאיזה מקום הם הולכים.