זהר

א) בראשית ברא אלהים, בראשית חד איהו, דלא אתגלייא. וברא תרין תרין אינו, ואינון ב׳. ואינון תרין עלמין סתימין, ובמה ברא לון, בנקודה חדא סתימא, ראשית אתקרי ועלה אתמר כלם בחכמה עשית.

פירוש מעלות הסולם

ליום י״ב
א) בראשית ברא אלהים וכו׳: ​בראשית, אחד הוא, דהיינו א״א שהוא השורש הראשון לכל פרצופי אצילות, שאינו מגולה, רק בבחינת שורש להשגה. וברא אלהים, שנים שנים הם, היינו או״א עלאין שהם מרומזים במלת ברא, וישסו״ת שהם מרומזים במלת אלהים, והם ב׳ של בראשית, והם שני עולמות סתומים, שאין בהם גילוי להארת חכמה, כי או״א עלאין הם נשארים תמיד בחסדים מכוסים, ואפילו ישסו״ת שהם שורשי זו"ן שהם מקבלים הארת חכמה, אינם מקבלים לעצמם אלא לצורך זו״ן, ואין החכמה מתגלה בישסו״ת. שואל, ובמה ברא אותם, ומשיב בנקודה אחת סתומה, שהיא חכמה סתימאה דא״א, שנקראת ראשית, ועליה נאמר כלם בחכמה עשית.
ביאור הדברים: פרצוף א״א, הוא הכלל דכל עולם האצילות, המאיר לכל העולמות דרך הלבושים שלו, הנקראים או״א ישסו״ת וזו״ן, והוא נקרא ג״כ בשם חכמה סתימאה, משום שהחכמה שלו נסתמה בראשו עצמו, ואינו משפיע ממנה כלום לעולמות, ורק בינה דא״א מאירה לעולמות, ולכן בינה דא״א נקראת ראשית להיותה הראשית והשורש לכל העולמות. ומרומזת במלת בראשית בסוד ב׳-ראשית. וזה אומרו בראשית חד איהו דלא אתגלייא, דהיינו א״א, אחד הוא שאינו מגולה, שעליו נאמר כי אחד קראתיו, שסוד אחד הוא המוחין הגדולים דהארת חכמה, שבהיותם מאירים בעולמות מתגלה יחודו יתברך, שזהו הרמז אחד בגימטריא י״ג, בסוד י״ג מדות הרחמים שבדיקנא דא״א, שהספירות ממשיכות הארות חכמה טיפין טיפין ע״י צנורות דקים שהם השערות. ועתיד להתגלות בגמר התקון בשלימותו בסו״ה ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד.
וסוד בינה דא״א, הוא חכמה דל״ב נתיבות, המתגלה ע״י בינה שעולה לראש א״א, ונעשית שם לחכמה כדי להשפיע לזו״ן. ויציאת הבינה מראש א״א היא מכח המלכות שעלתה לחכמה דא״א וסיימה שם בחינת הראש דא״א, שמשום זה נעשה בינה לבחינת גוף ובריאה, בסוד ברא אלהים כי ברא הוא לשון חוץ מלשון פוק תני לברא, ובסוד נהר יוצא מעדן כי נהר פירושו בינה, עדן הוא חכמה, וע״י עליית המלכות לראש א״א, יצא הנהר מחוץ לחכמה. (עיין בסולם בראשית א׳ אות שמ״ב מאמר ב׳-ראשית).
והנה בינה זו דא״א נחלקת לב׳ מדרגות, ג״ר בפני עצמן וז״ת בפני עצמן, מטעם, כי בינה בעשר הספירות של אור ישר אין מטבעה לקבל חכמה כלל, אלא אור חסדים לבד בסוד הכתוב כי חפץ חסד הוא, ולא חכמה, וכבר ידעת כי בינה נקרא הו״א (ע״ח שער מטי ולא מטי פ״ב דף צ״ה ט״ב) ולפיכך אין יציאתה לגוף פוגם בה כלל שאפילו בעת שהיא נמצאת בראש א״א אינה מקבלת ממנו חכמה ולכן אין בה שום פחיתות מחמת עמידתה למטה ממלכות דראש א״א, ונחשבת גם עתה לבחינת ראש גמור, וכאלו לא יצאה כלל מראש א״א דמי, והיא נתקנת בסוד או״א עלאין המלבישים לא״א מפה עד החזה, וזוהי בחינה א׳ שהיא ג״ר דבינה. ובחינה הב׳ שהיא ז״ת דבינה, הנה הן מבחינת התכללות זו״ן בבינה, שהם השרשים של זו״ן הנמצאים בבינה, ולכן הם צריכים להארת חכמה בשביל זו״ן, וע״כ הם נפגמים מחמת מציאותם בגוף דא״א שנעשו למחוסרי חכמה, והם נחשבים לבריאה ולו״ק בלי ראש, ועליהם אמרו אבא הוציא אמא לחוץ, היינו לבר מראש א״א, והם נקראים ישסו״ת, ומלבישים לא״א מחזה עד הטבור. אלא שנוהג בהם זמן קטנות וזמן גדלות (עיין פתיחה לפירוש הסולם אות י״ח י״ט) בסוד התחלקות שם אלהים למי - אלה, כי מדרגה שלימה בע״ס כחב זו״ן נקראת בשם קדוש אלהים, שבו ה׳ אותיות נגד ע״ס שהם כח״ב זו״ן. אל״ה הן כח״ב, י״ם הן זו״ן, שבזמן קטנות לא נשאר בהמדרגה רק כתר חכמה, שהם ב׳ אותיות מ״י ואותיות אל״ה נפלו לתוך המדרגה התחתונה, ולא נשאר במדרגה רק ב׳ כלים, ולכן נכנסים בה ב׳ אורות לבד שהם נפש רוח, שעל כן נקראים הכלים כתר חכמה מ״י ע״ש האורות שהם נפש רוח, כנודע שיש ערך הפוך בין כלים לאורות, שבאורות התחתונים נכנסים תחלה. ואור הנפש שה״ס מ׳ נכנס ראשון, ואח״כ אור הרוח שהוא י׳ ולכן נקראים מ״י. ובזמן הגדלות שבינה תו״מ חוזרים אל המדרגה ויש כבר ה׳ כלים נכנסים כל החמשה אורות ונשלם שם אלהים.
וזה אומרו וברא תרין תרין אינון, שבסוד היציאה מראש א״א יצאו תרין שהם או״א עלאין, שה״ס ג״ר דבינה, ופגם של היציאה מראש א״א אינו נוגע ואינו פוגם כלום בג״ר דבינה להיותן תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא, ואפילו בהיות הבינה בראש א״א לא היו ג״ר שלה מקבלות חכמה, ומהם נתתקנו או״א עלאין. תרין אינון היינו ז״ת דבינה, שאינן עצמות בינה, אלא מהתכללות זו״ן בבינה, שעיקר מהותו של ז״א היא הארת חכמה בחסדים, ע״כ הן צריכות להארת חכמה כדי להשפיע לזו״ן, ומהם נתקנו פרצוף ישסו״ת המלביש לא״א מחזה ולמטה וה״ס שם אלהים המתחלק למי-אלה שבקטנות הם בחינת ו״ק בלי ראש, ער שתחזור הבינה לראש א״א ואז משיגים ג״ר ונשלם שם אלהים. ואינון ב׳ בסוד ב׳-ראשית, כי יש ג׳ מיני ג״ר שכל אחד מהם נקרא ראש, ג״ר דיחידה מא״א שה״ס בראשית חד איהו ג״ר דחיה מאו״א עלאין, וג״ר דנשמה מישסו״ת ששניהם מרומזים בסוד ב׳ ראשית ואינון תרין עלמין סתימין שאין בהם גילוי חכמה, כי או״א עלאין שהם תמיד בחסדים מכוסים הם בסוד ברא תרין, וישסו״ת שהם מקבלים חכמה אמנם לא לצורך עצמם אלא כדי להשפיע אל זו״ן ובהם נוהג זמן קטנות וגדלות והם תרין הנרמזים בשם אלהים, ומפרש ובמה ברא לון, בנקודה חדא סתימא שהיא מלכות הנקראת נקודה, שעלתה לחכמה דא״א ראשית אתקרי, מחמת שהוא הפרצוף הראשון שממנו מושפעים כל המוחין שבעולמות, אבל מן הפרצופים שלמעלה ממנו דהיינו פרצופי א״ק ודכר ונוקבא דעתיק אין מגיע מהם שום מוחין אל העולמות לפני גמר התקון.