זהר

ליום י׳
א) בראשית תמן בת והאי בת נקודה סתימא באוירא. עלה אתמר שמרני כאישון בת עין איהו ודאי גניזה באור ובה אתעביד אויר. ובגינה אתמר וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה.

פירוש מעלות הסולם

א) בראשית תמן בת וכו׳. בראשית, במלת בראשית שהיא חכמה, שם כתוב בת, ב' בתחלה ות׳ בסוף, ובת זו היינו מלכות, היא נקודה סתומה באויר, עליה נאמר שמרני כאישון בת עין. היא ודאי היינו המלכות, גנוזה באור, ובה נעשה מאור אויר. כי הנקודה היא י׳ וע״י כניסת י׳ לאור, נעשה מאור אויר. ובשבילה נאמר וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש מתוך הסנה.
פירוש, ענין כניסת י' לאור ונעשה מאור אויר, הוא מה שאמרו חז״ל (ב״ר ספי״ב) בתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. כי מלכות ה״ס מדת הדין, שאין העולם יכול להתקיים בה, וע״כ העלה אותה המאציל תחת ספירת החכמה, דהיינו למקום ספירת הבינה, שהיא מדת הרחמים, ונמתקה במדת הרחמים של בינה, שע״י עלייתה לבינה, היא מקבלת צורת הבינה, ואז מנהגת מלכות את העולמות במדת הרחמים.
וענין זה של עליית מלכות לבינה, נעשה בכל מדרגה ומדרגה, מראש עולם אצילות עד סוף עולם עשיה, כי אין לך מדרגה שלא תהיה כלולה מעשר ספירות, שמתחלקות לחמש שהן: כתר, חכמה, בינה, תפארת, (הכוללת חג״ת נה״י) ומלכות. והמלכות שבכל מדרגה עלתה לבינה שבאותה מדרגה ונמתקה שם. ומחמת הצמצום שנעשה על המלכות שלא תקבל את אור העליון, לכן בכל מקום שמלכות עומדת שם, נעשה מקום זה לסיום של המדרגה, כי כשמגיע האור אל המסך שבמלכות, הוא מסתיים, ונעשה שם זווג דהכאה בין המסך והאור.
והנה בכל מדרגה שלימה ישנם ה' אורות, שהם: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, מלובשים בחמשה כלים כח״ב, תפארת, ומלכות. ומחמת עליית מלכות לבינה של אותה המדרגה, לא נשאר בתוך המדרגה רק ב' כלים שהם כתר וחכמה, ולכן לא נשאר בה מן האורות אלא ב׳, שהם נפש ורוח. מטעם ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות, שבעת שחסר במדרגה בינה תו״מ דכלים, חסד ג״ר דאורות שהם יחידה חיה נשמה, ונשארת באור הרוח הנקרא אויר. ומלכות נקראת י׳, שה"ס נקודה שחורה שאין בה לבנונית כלל, בסו"ה שחורה אני ונאוה. ולכן נרמזת עליה זו של מלכות לבינה, בסוד י׳ שנכנסה לאור המדרגה, והאור נעשה לאויר, כי מחמת עלית המלכות לבינה, אבדה המדרגה את אור ג׳ ספירות ראשונות שלה שהן כח"ב, ונשארה בקומת רוח נפש הנקראת אויר. וזהו זמן הקטנות של המדרגה, שאין בה רק אור החסדים שנקרא אויר או רוח. אמנם ע״י שהתחתונים מעלים מיין נוקבין מתורה ותפלה, נמשכת הארה מחכמה בינה דא״ק המוציאה את המלכות מבינה, וג׳ הכלים בינה ותו״מ חוזרים ועולים למקומם כבתחלה, וכיון שיש ה׳ כלים כח״ב תו״מ במדרגה חוזרים ומתלבשים בהם ה׳ אורות נרנח״י, ואז הוא זמן הגדלות של המדרגה, דהיינו שיש לה ג״ר, והי׳ יצאה מן האויר וחזר להיות אור. ויש לדעת שע״י עליית המלכות לבינה נעשה תקון בהמדרגה שאפילו בעת גדלות שהמלכות יורדת למקומה, עכ"ז נשאר כח הסיום של המלכות במקום בינה תמיד, שה״ס תקון הפרסא באמצע המדרגה, רק שהיא נותנת לבינה וזו״ן לעלות למעלה מפרסא ולקבל הארת ג״ר, שהיא חכמה. שעל ידה יורדים הדינים שבמלכות שנתערבה בספירות למקומם למטה מן המדרגה.
וזה אמרו בראשית היינו חכמה, שנקראת ראשית, תמן בת שהיא מלכות, כי אין הארת חכמה מתגלית בשום ספירה רק במלכות, והאי בת נקודה סתימא באוירא, שבקטנות אין קומת הזווג שלה, רק קומת רוח שנקרא אויר, ואז מתתקנת בתיקון הפרסא שה״ס השמירה שהחכמה לא תאיר ממעלה למטה, והיינו הכסות שעל העינים, כי עינים ה״ס חכמה, כי כח"ב תו"מ דראש נקראים: גלגלתא, עינים, אזן, חוטם, פה, והעפעפים הם השמירה שעל העינים, (עי׳ באד״ז אות קל״ז) עלה נאמר שמרני כאישון בת עין שהארת החכמה שנקראת ראיה נקשרת בעיקר בנקודה השחורה שבעין שנקראת אישון בת עין. וצריכה שמירה שלא תתפשט הארתה לחיצונים. איהו ודאי גניזה באור, עם עלייתה למקום הבינה, ובה אתעביד מאור אויר. כי בכניסת המלכות שהיא י׳ לאור נתמעטה קומת המדרגה לאור רוח שנקרא אויר. ובגינה אתמר וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש מתוך הסנה, שנמשכה אליו הארת החכמה הנקראת ראיה, ולולא עלייתה של הי' לאור לא היו המוחין דחכמה מגיעים לזו״ן ולנשמות הצדיקים. ונודע שאין גילוי חכמה אלא בעת שנגלים הדינים של קו השמאל, והוא הדינים של הרשעים הנאחזים בקו שמאל בלי ימין (עי׳ בסלם פקודי אות שע״ה) וה"ס לבת אש מתוך הסנה (עי' ברע״מ שופטים אות ט') וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל, וסמא"ל ונחש וכל ממנן דיליה דאינון קוצין אתוקדו. וענפין דסנה ואיבא דיליה ועלין דיליה לא אתוקדו.