אותיות א', ו'
ההפרש בין הא' לבין הו', הוא, כי בא' נפרטים ג' הקוין, וכל קו ניכר בה בפני עצמו. והו' כולה היא קו אמצעי והתכללות הקצוות ימין ושמאל שבה אינם ניכרים בה ... וקרישת האותיות באה מכח הקו האמצעי ... וז"ש, כיון דאתברו שמים ברזא דא עד לא הוו קרישו, כי מטרם שנקרשו היו יכולים ג' הקוין להתפרט בז"א שנקרא שמים כמו בצורת א'. אבל אחר שנקרשו, דהיינו ששלט הקו האמצעי בתוך האותיות, נפקת את ו' וכו', אז יצאה אות ו' שעיקרה הקו האמצעי, ואין בה הכר של ימין ושמאל. אבל עכ"ז לא נגרעה כלום מחמת זה מצורת הא' שכבר יצאה.. וז"ש, ועם כל דא לא חסר מההוא דיוקנא דאת א' וכו'. אלא שצורת ג' הקוין נשארה בה כמקודם. כי אין העדר ברוחני.