כ"ב אותיות בז"א
ונודע, שעיקר ז"א הוא הקטנות שבו, שהוא בו"ק בלי ראש. כי הוא מדת הקביעות שבו. אבל מדת הגדלות, אינם עיקר בו, אלא תוספות מוחין בלבד. ונמצא שעיקר הז"א הוא רק כ"ב אותיות, והמנצפ"ך הן אצלו בבחינת תוספת ולא עיקר. ומשום זה, אנו חושבים רק כ"ב אותיות, ולא כ"ז.
והנה אנו מבחינים יציאת בינה ותו"מ מן המדרגה, רק בט' ספירות דמלכות, שהם במספר מאות, אשר קרש"ת ה"ס כתר חכמה וחצי בינה שנשאר במדרגה, שק' היא כתר, ר' היא חכמה, ש' היא חצי בינה, והת' היא מסך המסיים את הפרצוף. ומנצפ"ך, הן חצי בינה ותו"מ שיצאו ממדרגת ז"א, ונפלו למדרגה שמתחתיו, שהיא הנוקבא. שמשום זה לא נשאר בז"א, אלא ט' אותיות דבינה, שבו, וט' אותיות דז"א שבו, וד' אותיות שבמלכות שבו, שהם כ"ב אותיות.