יה דהויה
ואח״כ הוציאה הי', ממנה, שה״ס עדן, אותו הנהר הנמשך ויוצא, שהוא בינה, ושתתעבר ממנו, בבן ובת שהם ו׳ ד', והיא ה׳, שצורתה רומזת על ז״א ומלכות המעוברים בתוכה, שהם צורת ד׳ ו'. בה׳ זו כתוב, ונהר יוצא מעדן, יוצא, כתוב דהיינו שיוצא תמיד, ולא יצא שהוא לשון עבר. משום זה, אין הה׳ צריכה להפרד מן הי׳, וע״כ כתוב רעיתי, על ה׳ הזו, להיותה עם הי׳ כשני ריעים, שאינם נפרדים זה מזה לעולם.
קעב) ...הי׳ הוציאה לפניה נהר הזה, שהיא בינה, ושני בנים, שאמא מניקה אותם ומתעברת מהם, שהוציאה אותם לאחר כך. ה׳ היא כצורה זו ד׳, ובתוכה ו', שהיא הרגל הקטועה שבתוך הה׳, ואלו ד׳ ו׳ הם הבנים שמתחת אבא ואמא, שאמא מעוברת בהם