אופנים
באופן שהחיות הם מיוחסים בעיקר להרוח ספירא, ובהם מוחין דפנים, שה"ס אכלו רעים. והאופנים הם מיוחסים להרוח לבנה, ובהם מוחין דאחורים, שה"ס שתו ושכרו דודים. ... כמו שנתבאר (במראות הסולם אות יוד) שאסור להשהות את הז"א במוחין דאחורים, בכדי שלא ליתן אחיזה לדינים, אלא שצריכים לכלול תכף את המוחין דאחורים במוחין דפנים, עש"ה. כן צריכים האופנים שהם בחינת מוחין דאחורים להכלל בהחיות, שהם מוחין דפנים. ... וז"ש על האופנים, מראיהן כגחלי אש בוערות וגו', כי להיותם בחינת מוחין דאחורים ע"כ מראיהן כגחלי אש וגו' וזהו שהכתוב נותן טעם על זה מפני, והיא מתהלכת בין החיות, דהיינו רוחא דלבנה, אתר דנפקו מניה, ואיהי נהיר לון, כי בהיות האופנים מיוחסים רק לרוח לבנה, שבו מוחין דאחורים, ע"כ מראיהם כאש וברקים כנ"ל, וצריכים לכללם בהחיות, לבטל תוקף הדינים שבהם.