תוכן

ג) גם זאת הה' ולמטה ברחל, שהוא במקום בשר, אמר לשון נקיפה וכריתה, וכאן בלאה, שהיא במקום שער הראש כנגד העורף, אמר קרחה ועל זה אמר לשון מעשה, משום שהאורות היוצאים דרך העורף בחזרת האור, אינם אלא בחינת עשיה ואמר לשון קרחה, משום שהגורם חזרת האור הם השערות דא"א. והנה עכשיו שהם יורדים למטה, כיון שאין להם מוחין, אינם יכולים לעלות למעלה, לפי שאין יכולים לקבל האור דאימא, והם מתרחקים למטה, ואז אין בו הכאות השערות, אלא הוא קרח מהם. ותחת פתיגיל, הוא הת"ק דקדמאה, שהוא נוטל מאימא, שהם ה"ח כל א' כלול מק', הרי ת"ק. והנוקבא אינה נוטלת רק אהי"ה בחילוף בוכ"ו לבד, שעולה ד"ל וכן פתיג"ל עולה ת"ק, וד"ל. והוא נוטלה במחגורת דאימא, כי ראשו הוא בשליש העליון דת"ת שבה, ולכן למעלה אמר חגורה לשון זכר, וכאן שהוא באימא אמר מחגורת שק. ואמר שק, שהם ד' יודין דבשערות א"א, עכשיו נצשה ש"ק, שנהנים ממנו החיצונים, כי תחת יופי, כי כשהשערות מאירים בו אז המוחין נעשים ד'. (נ"א והם מ'). והב' א', שהם ד' בתי דתפלין מראש דזעיר. וכשאין שערות, אז נשארים בסוד מוחין ג' לבד. וזהו כ"י, שעולה ל'. וזהו מ"ש תחת יופי, שהם התפילין, כמ"ש גבי יחזקאל פארך חבוש וכו'.