עצמים המטרתיים: העולמות הרוחניים נבנים מעצמים מטרתיים כלומר שהאדם שהוא הנושא המטרתי היחידי שבכל המציאות הוא מוכרח ללכת ולקבל אותם בהשגתו שעמהם משתלם מטרתו שבכללותם הם ארבע בחינות הנק' אבי"ע שהם אמנם רק ד' דרגות כוללות של המטרה.
החומר והצורה שבעצמים המטרתיים: בדומה לאוהבים אשר האהבה מתיסדת ע"י המעשים הטובים שאחד עושה עם חבירו כרגיל ויש כאן להבחין ב' חלקים האחד הוא המעשים הטובים הב' הוא האהבה המתילדת מסבתם אשר ב' חלקים האלו המה דחופים זה מזה עד שמשלימים את האהבה בכל רוממות השיעור כי מתוך המתנה שנותן לו הרי מרבה אהבה ומתוך שמרבה אהבה נעשה אותה אהבה סיבה לריבוי מעשים טובים דוחפים זה את זה לגובה הנרצה.
אולם אע"פ שב' חלקים אלו המה מכשירים שוים היוצרים
את האהבה עכ"ז נבחן האחד דהיינו מע"ט לבחי' חומר ואת האהבה לבחי' הצורה אולם רוח האהבה הגם שהוא צורה מ"מ הוא דבר ממשי דהיינו זרם כדמיון זרם עלעקטרי אשר ניצוציו רצים ושבים מאחד למשנהו אשר הם מולידים אפילו בחי' הרכבה חדשה באטמים של החברים אשר מורגש בעת ההוא בתור עונג ונחת רוח גדול לפי מדת הניצוצין הזורמים בשעת המעשה.
וכאן צריך שתדע מה שהמדע המציאה בזמן האחרון בחכמת הפסיכולוגיה אשר כל מיני הרגשות שבאדם אשר המדע חשב עליהם מראשונה שהמה בחינות כחות רוחניים המתגלים בצורה של עונג או בצורה של כאב באה התגלית החדשה והוכיחה בנסיונות בולטות לעינים שכל אלו המה אמנם
פרוצעסים(תהליכים) כימיים המתהוים בסיבת הפגישה של דברים החיצונים עם הגוף אשר נעשה שינוי בתוך הרכבתם של האטמים ושינוי הזאת אם המה מעדיפים בהרמוניה של הרכבתם של האטמים אז אנו מרגישים צורת עונג ואם להיפך מקלקלים את ההרמוניה אז אנו מרגישים צורת כאב באופן שאין כאן זולת פרוצעס כימי רגיל כמו בבלתי בעל חיים אשר בעת שנתוסף למשל יסוד החומצי על הברזל אז מתקלקל ההרמוניא של אטמי הברזל ונעשה פרוצעס של חלודה (אשר
חלק מהאטאמים נתהפך לחומצי – גפריתי) ואין הבדל בין הבלתי בעל חי לבעל החי אלא במה שהבלתי בעל חי אינו מרגיש בעצמו מהתחדשות ההרכבה כלום בין לטובתו ובין לגריעותו והבעל חי הוא מרגיש ג"כ ויודע מה שנעשה בתוכו
כי ע"כ יודע להגין על עצמו.
אכן הרגשה זו מהו? על זה לא ענה עוד המדע החדשה ההוא אלא שמכנים אותו "כח השמירה" אשר מקומו במוח כמין צענטראל סטאנציע(תחנה מרכזית) של כללות הגוף שמשם נמשכים ב' מינים של גידים האחת להולכה והשנית לקבלה שגידי הקבלה מקבלים את הזרם הנולד על ידי השינוי הרכבה שנעשה בעצמים ההם מסבת הפגישה עם הדבר האגרסיבי שנולד מזה כמין זרם עלעקטרי שהזרם ההוא נאחז ומשתרע על גידי הקבלה ההם שמביאים אותו אל התחנה המרכזית שנק' מוח ואותו המוח שאצור בו תמיד זרם עלעקטרי תיכף מזדרז ונותן זרם על גידי ההולכה שהוא נאחז עליהם ומשתרע עד שמגיע לאותו האבר הנפגע ומרחיק אותו ממקום הנזק או להיפך שמקרבו למקום המועיל באופן שהרגשה זו אינה אלא בחינת זרם ממשי עלעקטרי הנמשך מהמוח או על ידי התהות הפרוצעס הכימי בתוך הרכבה החדשה שנולדה על ידי הפגישה עם דבר הזר.
עתה ידענו אשר כל מיני הרגשות אינם רק כחות רוחניים, אלא המה דברים ממשיים חומריים אע"פ שלא ניתנו להחוש אותם בדומה לעלקטרי ומגנעט אשר העולם מכיר אותם היטב לא פחות מברזל ונחושת.
וא"כ ענין האהבה שאנו מרגישים אותו בתור נועם ועידון בשעה שאנו מתידדים עם חבירינו אינו כח רוחני זולת פרוצעס
כימי גשמי אשר האטומים שבנו מקבלים הרכבה חדשה הרמונית מאוד אשר הרמוניה זו מולידה זרם חדש הנק' רוח אהבה.
אולם נשאלת השאלה מי הוא הנותן הזרם הזה לתוך גופינו בעת ההתידדות עד שיוכל להפעיל את האטמים הגשמיים ולהניעם לידי הרכבה חדשה.
ומוכרח הוא אשר יש ג"כ אטמים בזרם ההוא לו יהיו היותר דקים שבאפשרות אשר האטומים האלה היוצאים מתוך זרם האהבה של חבירינו המה נכנסים לתוך האטמים של גופינו עד שגורמים פרוצעס כימי ורודף אטמים בלתי הרמונים מתוך גופינו ולחוץ כי האטמים ההרמוניים תפשו וקנו את מקומם.
נמצא עתה אשר המעשים טובים של חבירינו גורם בנו זרם של האהבה חדש במוחינו בתחנה המרכזית שהוא ההרגשה של הכרת טובה בעד המתנה שמתגלה שם בדמות אטמים הרמאניים מאד והוא נכנס למוחינו על ידי גידי הקבלה המוזמנים לכך.
ומשם שולח המוח מזרם ההרמאני שלו שנק' רוח אהבה אל מוח וגוף של חבירו הנותן המתנה ונעשה גם בו פרוצעס כימי
הרמאני מאוד אשר זה מעורר את חבירינו הנותן שיחזור על פעולתו הראשונה כי בעל אבידה מחזיר על אבדתו כי האהבה
מתחילתה ניצוצי זרמו מועטים ומתכבין לאחר זמן וע"כ אובד שם ההרמוניא שלו וע"כ כדי למצא אותם פעם שנית הריהו שונה ונותן לו.