תוכן

האדם מקבל הנאה מג' כלים הנקראים עתיד, הווה ועבר.
הנאה הכי גדולה היא מהעתיד, לדוגמא כשהאדם חושב שיזמינו אותו לאיזו חתונה או סעודה חשובה, שהגם שבעירו ישנם אנשים רבים, אבל לסעודה זו הזמינו רק כמה אנשים חשובים, והוא אחד מהם. והסעודה והחתונה יהי' בעוד זמן מסויים, אבל הוא כבר נהנה מהעתיד. ע"ד שאמרו (יומא כט.) הרהורי עבירה קשים מעבירה, היות
א) שיש לו זמן רב להנות מהעתיד.
ב) ההוה, כשהוא נמצא בסעודה ומסתכל שרק אנשים חשובים נמצאים, אזי הוא נהנה.
ג) לאחר כ"ז, כשהוא זוכר איך שכיבדוהו בהסעודה, הוא ג"כ מתמלא הנאה.
האדם צריך לצייר לעצמו, שתהיה לו אסיפת חברים, וצריך לעשות מעשים ומחשבות איך להחשיב את המסיבה. ובשיעור שעושה הכנות להחשיב את המסיבה, הוא יכול אח"כ להנות בהווה, היינו בעת המסיבה. ובשיעור שהוא נהנה מההווה, הוא יכול אח"כ להנות מהעבר. שכל זמן שהוא זוכר את ההנאה שהי' לו במסיבה, הוא מרגיש הנאה עכשיו.
נמצא, שאחד תלוי בהשני, שהעתיד תלוי בחשיבות המקיף, שמקיף נקרא שעתיד לבוא, וההווה נקרא בחינת פנימי. והעבר נקרא רשימות, כלומר לפי שיעור התענוג שהי' לו, בשיעור זה נשאר לו רשימות. וזה נקרא, שנשארו רשימות להחיות הכלים, כלומר לפי הרשימות שנשאר בו מהתענוג, הרשימות האלו מחיות את האדם.