תוכן

אדם כי יקריב מכם קרבן (א,ב)
ענין אדם דוקא. מכם דוקא.
אדם - "אתם קרוים אדם". "אדם אחד מאלף מצאתי". "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה".
שמע, שגם בכלל ישראל לא כל אחד נקרא אדם, רק אחד מאלף.
אדם - "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו' כי זה כל האדם". 'יראת שמים' - היינו, שיש יראת הארציות, כמ"ש "ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל". יראת הארציות נקרא עם־הארץ, היינו, שירא אולי לא ישיג צרכי הגוף. ויראת שמים נקרא, שירא אולי לא ישיג את הדברים שהם צרכי שמים, דהיינו: קדושה, טהרה, תורה ומצות ודבקות בה'.
וענין יראה שייך דוקא בדבר שהאדם משתוקק לו. ובשיעור גדלות הרצון לקבל את הדבר, בשיעור זה נוהגת מדת גדלות היראה. זאת אומרת, אם אין לו כל כך חשק להדבר, אין לו כל כך פחד אולי לא ישיג.
ובכדי להגיע לרצון זה השייך לבחינת אדם, צריך להתחיל בקרבנות. היינו, שיקריב קרבן לה' מן הבהמה וכו'. וזה פירוש: אדם כי יקריב מכם. היינו: מכם, מעם ישראל, כשירצה מישהו להתקרב לה' ושיהא נקרא בחינת אדם, אדם כי יקריב מכם, הסדר הוא: קרבן לה' מן הבהמה וכו'. היינו, כל הצרכים השייכים לבחינת בהמיות - צריך להקריב אותם קרבן לה'. ועל ידי זה הוא יכנס לסוג של בחינת אדם, לסוג שיש לו שייכות ליראת שמים.