תוכן

אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן וגו' (יג.ב)
המפרשים הקשו, מדוע כתיב "אדם" ולא 'איש'. ומתרץ באור-החיים: על דרך אמרם ז"ל - "אתם קרויין אדם ואין עכו"ם קרויים אדם". ומכאן הוכחה שאין העכו"ם מטמאין בנגעים. ואומרו: "כי יהיה בעור בשרו", מודיע הכתוב שאין טומאת צרעת באיש הישראלי אלא "בעור בשרו" ולא בפנים. כי העכו"ם, בחינת נפשם עצמה היא בחינת הצרעת ומינם. ובנפש ישראל, בפגעו בם, לצד החטא אשר יחטא - ירשום מראה צרעת בעור בשר. ודוקא בעורו ולא בבשרו, ואצ"ל בפנימיותו.
ויל"ה: א) למה דוקא אתם קרויין אדם. ב) ומדוע לצד היותו נק' אדם - פנימיותו טהורה.
ויש לפרש ע"ד שארז"ל: וא"ר חלבו א"ר הונא, כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין. שנאמר, "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא" וגו'. מאי כי זה כל האדם. א"ר אלעזר, אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה. רבי אבא בר כהנא אמר, שקול זה כנגד כל העולם כולו. ר"ש בן עזאי אומר ואמרי לה ר"ש בן זומא אומר, כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה (ברכות ו:). היינו, שפירושו של אדם הוא יראת שמים. לכן, 'אתם קרויין אדם' הכוונה על יראת שמים, שמי שיש לו יראת שמים נקרא אדם, לכן אם יוצא לפעמים שעושה איזה חטא, הוא רק בחינת מקרה, שנקרא בחי' חיצוניותו, המרומז בעור, שעור הוא בחינת חיצוניות, כמבואר, שיש בחינת מוחא עצמות גידין בשר עור.
ובזה יתבאר, שמי שנקרא בחינת אדם, הוא בפנימיות טהור, והטומאה מתגלה אצלו רק לפעמים על ידי חטא רק בחיצוניות. לכן עכו"ם, היינו מי שאין לו יראת שמים, הוא בלי צרעת, אלא הוא טמא מבפנים. שרק מי שיש לו יראת שמים, הנקרא אדם, שייך אצלו חטא, והחטא מתראה אצלו בבחינת צרעת הדבוקה על האדם. משא"כ מי שאין לו יראת שמים הוא מלא חטאים, שגם הפנימיות שלו אינה בסדר. לכן אין שייך לחשב אצל חטא המקרה שיהיה נחשב לחיצוניות, אלא שהוא גם בפנימיות טמא.
ולהגיע לידי יראת שמים הוא על ידי תורה, כמשרז"ל: המאור שבה מחזירו למוטב.