בנין האדם ויצירתו
בחינת חומרו היה מכח הגדול ומגושם שבחומריים, דהיינו: בחינת עפר שאינו ראוי אפילו לזריעה שהוא מיסוד הדומם שלא יצלח לכלום. אבל בכח אלקי שנגע בו נעשה בחינת קמח (לשון מחק), ולכן נגיעה זו תיכף הטביעה כחות ההפכיים שהוא האש היסודי, ומי תהום, ולכן אין לתמוה על השלום שביניהם, כי אז הכל שוים לפניו, מפני כח האדמה לשון אדמה למאן דתני אידיהן לא משתבש, ומאן דתני עדיהן לא משתבש.