תוכן

כנראה משנת תרצ"ט - לר' לוי יצחק קרקובסקי
לכבוד ידידי יקירי הרב וכו' מהר"ר לוי יצחק נ"י
הטעלעגראמע [-טלגרמה] שלך קבלתי, ובזו הרגע קבלתי גם כן מכתבך הרשום ממוצאי יום הכיפורים שנה זאת, וגם המכתבים הקודמים השגתי בזמנם. והאמת הוא שיש לי רחמנות גדול עליך, כי נתתי בידך הזדמנות להשתתף עמי בתיקון גדול ונפלא כמו שהודעתיך בעל פה בטרם נסיעתך, והזנחת הדבר לגמרי, ותיכף במכתבך הראשון מנויארק ראיתי כי לא אתה האיש הנועד להיות לי לעזרה בדבר הזה, וברוב כאבי כתבתי לך מכתב בפרשת ראה כמדומה או שופטים, ואמרתי לך בהמכתב בפירוש אשר אם לא תתיישב בדעתך לעבוד בשביל הישיבה כמו שהבטחת לי בטרם נסיעתך, אינני בכח לכתוב לך עוד ולסייעך בדרשות או בדברים אחרים. והגם שידעתי אז כי דברי לא יועילו כלום, עם כל זה כתבתי לך זה כדי שתתיישב בדעתך ותמציא לך הוצאות הדרך ותחזור לארץ ישראל, משום שאין לי עוד שום ענין מהטלטולים שלך באמעריקא.
אמנם אתה לעצמך יש לך גם כן עסקים דהיינו בפשיטות להיטיב את מצבך הגשמי הנורא מאד אשר נוגע לי גם כן להלב במדה גדושה מאד, וכמובן שאיני מתנגד על זה, ואני מתפלל לה' שיצליח דרכך ויאמר לצרתך די ברחמיו המרובים, אמנם מה שאתה רוצה ממני שאעזור אותך בעבודות גשמיות כגון כתיבת מכתבים והדפסת ספרים או קול קורא וכדומה, הנה זה לפלא לי, כי נראה שכבר שכחת אשר איני עושה שום פעולה גשמית לצרכי קיומי עצמי, וא"כ למה יעלה בדעתך שאעסוק באלה בשבילך, ואפילו בתפילותי להשי"ת אני מתפלל רק על רוחניות, ו'מאן דיהיב חיי יהיב מזוני' (ע"פ תענית ח, ב), וכל תלמידי מכירים אותי בטוב במנהגי זה.
האמת היא שהי' לי הרהורים גדולים וארוכים בטרם ששלחתיך לאמעריקא, כי ידעתי את טבעך, וגם ידעתי שלאסוף כסף באמעריקא בשביל איזה מוסד אי אפשר רק בהליכה מבית לבית ורוב בזיונות בינתים. אמנם על כן בליתי עמך ימים ושבועות ולמדתיך דרשות ושלחתיך לקבץ כסף בהמושבות, ואחר שראיתי כי תוכל לעשות זאת בהמושבות בארץ ישראל, אז האמנתי בך לשלוח לך לאמעריקא לעבוד באופן זה כמו שעבדת בהמושבות כאן כמו שהתניתי עמך בפירוש. ומה אעשה עתה אשר אין לך העוז להשפיל את עצמך ללכת מבית לבית. והגם שאני דן אותך לכף זכות כי כל שהמטרה יותר גדולה נמצא ההכנה צריכה בהיגיעה היותר מרובה, כמו שהורותיך פעם במשל מתינוק, אם משחק עצמו באבנים והוא נושא אותם הנה והנה כל היום אינו מתעייף מאומה, אמנם אם אביו יאמר לו לסדר האבנים במקום אחד אז אם יעבוד איזה רגעים יתעייף תיכף ולא יוכל להמשיך עבודתו.
וזה הזכות שיש לי עליך בעסקינו זה כי מתוך שהמטרה שהתויתי הוא מאד נעלה שלא היה עוד כזאת עד הדור הזה, לפיכך היגיעה יותר כבדה, ואינך יכול לעסוק בה. ואע"פ שבארץ ישראל בהמושבות יכולת עשות, היינו משום שהמטרה לא היתה חשובה, מה שאין כן באמעריקא שכבר הגעת לעצם המטרה, על כן נלאית ואינך יכול באמת.
ועתה ידידי, עצתי שתסתפק עם התעודות שיש לך אודות הישיבה, ותדרוש ותתחיל ללכת מבית לבית כמו כל המשולחים במטרה שתטיב מצבך ותוכל לחזור לארץ ישראל במוקדם האפשרית, וכיון שהמטרה הזאת אינו חשוב כל כך, בטח תוכל לעשותו, וה' יצליחך בזה שתזכה תיכף לבא לארץ ישראל בלב שמח.