תוכן

ב"ה ד' אדר תשכ"ד שלום וכט"ס לידידי איש היקר באנשים מוהר"ר ... הי"ו
אתמול בא בני מחוץ לארץ והביא לי דרישת שלום ממך. ... אני מקוה שהשי"ת יעזור לך ובכל אשר תפנה תצליח.
הנה חז"ל אמרו (שבת ל, ב): "כתיב: אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה. וכתיב: ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו. לא קשיא, הא בדברי תורה הא במילי דעלמא". ופירש רש"י: "בדברי תורה, מותר לענות כאולתו". ויש להבין, מהו האיסור לענות במילי דעלמא, מה יש לחשוש? הסברא נותנת להיפך, דבמילי דשמיא יש לחשוש משום שלא כדאי להכנס בויכוח עם הכסיל, אבל למה יהיה איסור לענות במילי דעלמא?
וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל (ברכות ז, א) על הפסוק: "הודיעני נא את דרכיך. אמר לפניו: רבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו. אמר לו: משה, צדיק וטוב לו - צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו - צדיק בן רשע, רשע וטוב לו - רשע בן צדיק, רשע ורע לו - רשע בן רשע".
וזה לפי פשוטו קשה להבין, הלא אנו רואים גם רשע בן רשע שטוב לו וכמו כן צדיק בן צדיק שרע לו.
אלא יש לפרש שאין הכוונה כאן על דרכי ההשגחה מה שנראה לעינינו, כי על זה כתיב: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי". אלא מה שאמר "הודיעני נא את דרכיך" היינו דרכי עבודת ה'.
כי ידוע שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו. היינו שכל זמן שהאדם לא הגיע למצב שטוב לו בעולם הוא צריך לדעת שעדיין לא הגיע למטרה שבשבילה נברא האדם. עוד כלל צריכים לדעת, שבעניני עבודה נקרא אב ובן - סיבה ומסובב, היינו, המצב הקודם גורם למצב השני, ומצב הראשון נקרא אב ומצב השני נקרא בן.
רשע ורע לו רשע בן רשע
ובזה נבין כל הנ"ל. הנה אדם מן השוק שאינו עוסק בתורה ומצוות, אם רואה איזה צדיק שעוסק בתורה ובא ושואל לצדיק: "מה העבודה הזאת לכם" - בטח שבא להתלוצץ מהצדיק שעוסק בתורה ומצוות, וודאי שאין הוא רוצה שהצדיק יענה לו תירוץ אמיתי, היינו שיחייב אותו גם כן לעסוק בעבודת ה', כי אין כוונתו לזה. לכן אל תענה לו כי גם הוא בעצמו לא רוצה שאתה תענה לו. וזה נקרא רשע.
ומי שנמצא במצב כזה, היינו שהרשעים שבעולם משפיעים לו במוחו מחשבות כאלו - אל תענה לו, היינו שהאדם לא יתחשב עם מחשבות כעין אלו. וזה נקרא רשע בן רשע. וזה 'רע לו' לאדם אם נפלו לו במוחו מחשבות כעין אלו. 'אל תענה' פירושו שאסור לאדם לתרץ קושיות כאלו, כמו שכתוב: 'פן תשוה לו גם אתה'. לכן נקרא 'רע לו', משום שזה רע לגמרי ולא יצמח מזה שום טוב.
רשע וטוב לו רשע בן צדיק
ויש אדם שעוסק בתורה ומצוות, ובזמן שמתחיל לעסוק רק לשמה ולא לשום כוונה לטובת עצמו, אז באות לו השאלות: "מה העבודה הזאת לכם" - מה יהיה לך מזה שאתה עוסק "בלתי לה' לבדו". אז בטח אדם זה, שהכוונה שהוא רוצה שיהיה לשם שמים היא זו שגרמה לו את המחשבות האלו - זה 'טוב לו', היינו משום שזה הוא סימן שרוצה באמת לעסוק לשם שמים, כי בשביל זה הגוף שלו לא מסכים איתו ללכת בדרך הזו.
לכן האדם הזה משתוקק שהצדיק יתן לו תשובה ברורה בכדי שידע מה לענות לגוף שיהיה לו במה לשכנע אותו, לכן תענה לו. וזה נקרא שבדברי תורה מותר לענות, משום שהוא רוצה באמת תשובה.
ומי שנמצא במצב כזה הוא נקרא רשע בן צדיק, משום שטענת הרשע "מה העבודה" באה לו על ידי שהוא עוסק בתורה ומצוות; נמצא, שנקרא צדיק, ומעשה הצדקות מה שהוא רוצה שיהיה לשם ה' זה מוליד לו השאלה של "מה העבודה הזאת", לכן הוא נקרא 'רשע בן צדיק'. וזה 'טוב לו' משום שזהו סימן שהולך על דרך האמת.
צדיק ורע לו צדיק בן רשע
וזהו מה שאמרו חז"ל: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". כי רק ה' יכול לעזור לאדם שתהיה לו היכולת לכוון לשם ה'. וכשהקב"ה עוזר לו הוא נעשה צדיק וזוכה אז לאמונת ה' בקביעות. וזה נקרא בדברי חז"ל: "הלומד תורה לשמה", היינו שכל כוונתו היא לשם ה'.
אבל זה עוד לא הגיע למטרת הבריאה, כמו שכתוב: "אם צדקת מה תתן לו", כי אין הקב"ה בעל חסרון שנצטרך לעבוד בשבילו, כי רק כדי שלא יהיה נהמא דכיסופא ניתן לנו התיקון שנעבוד לשמה. לכן מצד אחד נקרא המצב הזה צדיק בן רשע, משום שהמצב הקודם מטרם שה' עזר לו היה רשע, ולאחר שה' עזר לו הוא נעשה צדיק, לכן הוא נקרא צדיק בן רשע. אבל עדיין 'רע לו', משום שעוד לא הגיע למטרה שבשבילה נברא.
צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק
ואחר כך הוא בא לבחינת תורה, שנקרא "ומגלין לו רזי תורה וכו' וכל העולם כולו כדאי הוא לו", שענין תורה נקרא מתנה, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק: "ממתנה נחליאל", משום שזוהי מתנת ה'. היינו לאחר שהאדם זכה לבחינת אמונה אז הוא יכול לזכות למצב הב'.
והנה מצב השני נקרא תורה. וההבדל בין אמונה לתורה הוא, כידוע שיש לנו ב' ענינים בדרכי ה': א) נקרא עבודה, ב) נקרא תורה. וההבדל בין תורה לעבודה: כי עבודה נקרא בזמן שאין האדם נהנה מהעשיה שהוא עושה, רק עושה כדי שיתנו לו שכר, והיות שהאדם צריך לעבוד שלא על מנת לקבל פרס לכן נקראת עבודתו בשם צדקה, ולכן נקרא מצב הא' שהוא אמונה בשם צדקה, כמו שכתוב: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". ותורה נקראת מתנה, משום שהוא נהנה מזה, אחרת לא נקרא מתנה, כי בזמן שהאדם מקבל מתנה מחברו לא יבקש ממנו שכר בשביל זה שהוא מקבל ממנו מתנה.
לכן כשהאדם זוכה לבחינת תורה זה נקרא שהגיע למטרתו, לכן 'טוב לו'. והיות שבמצב הקודם היה לו אמונה, שהוא בחינת צדיק, לכן הוא נקרא צדיק בן צדיק. וזהו 'צדיק וטוב לו' משום שהגיע למטרת הבריאה, שכבר מרגיש אז את בחינת להיטיב לנבראיו. ואז הוא נקרא אורח טוב, כמו שאמרו חז"ל: "אורח טוב מהו אומר. כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי".
וה' יעזור לנו שנזכה למה שמוטל עלינו ולגאולה שלמה. מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך כל טוב ברוך שלום הלוי אשלג באאמו"ר בעל הסולם זי"ע