תוכן

ב"ה זאת חנוכה תשכ"ד - שלום וכל טוב סלה לידידי מו"ר ... הי"ו
אני שולח לך ולכל משפחתך ברכת מזל טוב, יהי רצון שיהיה אצל משפחתך נחת ושלום ובריאות. וכמו שמשפחתך נתגדלה כעת כן יתגדלו אצלך כל המעשים שאתה עוסק בהם הן בגשמיות והן ברוחניות ותראה בהם הצלחה וברכה.
הנה אנו רואים שחז"ל תקנו לפרסם את הנס על שני ניסים שנעשו לכלל ישראל, שהם ​חנוכה ​ופורים. בחנוכה על ידי הדלקת הנרות ובפורים על ידי קריאת מגילה. ויל"ה למה בחנוכה צריכים להראות את הנרות בחוץ שכולם יראו, וכן הזמן של הדלקת הנרות הוא "עד שתכלה רגל מן השוק", שהוא מטעם שאנשים בחוץ יראו, משא"כ בפורים. עוד יל"ה למה בחנוכה שאלו חז"ל "מאי חנוכה", משא"כ בפורים.
אלא שיש להבחין בין הנס שהיה על רוחניות לנס שהוא על גשמיות. וענין נס בכלל מהו? אלא שזה ידוע שכל דבר שהוא בטבע אינו נקרא נס אלא מה שהוא למעלה מהטבע זה נקרא נס. וענין טבע הוא מה שהאדם יכול לעשות בעצמו, שזה נקרא בדרך הטבע, משא"כ אם אין בידי אדם לעשותו זה כבר נקרא למעלה מהטבע. למשל, כשח"ו יש למישהו חולה בביתו וכל הרופאים כבר ייאשו אותו, שאמרו שאין הם יכולים לעזור לחולה, אז יהודי מאמין אומר להקב"ה: רבונו של עולם, עכשיו אין מי שיוכל לעזור לי רק אתה. לכן הוא מבקש מהקב"ה: עשה לי נס ורפא את החולה שלי. ואז כשהחולה נתרפא נקרא זה נס מן השמים.
ובזה נבין את ענין נס של רוחניות. הנה כשהאדם נולד תיכף מתחבר אליו היצה"ר, כמו שכתוב: "לפתח חטאת רובץ". והיצר טוב בא לי"ג שנה. והנה חז"ל אמרו: "אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חברו", משום שיצדיקו את הראשון בריבו. אם כן לפי זה כשיצר הרע בא בטענותיו לאדם, בטח שמוכרח לשמוע לו, ואח"כ כשבא היצר הטוב אז דבריו אינם נשמעים, כנ"ל. נמצא שהיצר הטוב הוא בגלות וכל השליטה על הגוף יש ליצר הרע. וזה נבחן שהרוחניות היא בגלות תחת הגשמיות.
ואין יכולת בידי אדם לצאת מגלות זו, ורק הקב"ה יכול להוציאו, כמו שאמרו חז"ל: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו", מזה אנו רואים שרק הקב"ה יכול לעזור. לכן נקרא זה נס.
והנה בחנוכה אנו אומרים: "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" וכו'. הרי שהגלות היתה רק על רוחניות, שהיוונים רצו לשלוט על עם ישראל עם הפילוסופיה שלהם.
וזה שאנו אומרים: "יונים נקבצו עלי וכו' ופרצו חומת מגדלי" וכו'. שענין חומת אומר האר"י הקדוש שהוא אותיות תחום. היינו שלעם ישראל יש תחום עד כמה שמותר לחשוב, היינו שהאדם צריך להאמין שהקב"ה מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומטיב - אע"פ שאין אנו מבינים את זה.
ובזמן שיש לאדם תחום הזה, אז יש לו חומת שהשונאים לא יוכלו להכנס אליו, שזו היא שמירה מפני מחשבות זרות. ומשום זה מכונה האמונה בשם חומה. והיוונים פרצו את החומה הזו. ונעשה נס שהקב"ה עזר להם, כנ"ל: "אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו".
נמצא, שחנוכה היה נס רוחני, וברוחניות צריכים לשאול מה, אחרת לא מרגישים את הנס, לכן אמרו "מאי חנוכה", בכדי שכל אחד ישאל את ענין הנס של רוחניות. היינו, בכדי שידע מקודם את ענין גלות רוחנית, ואחר כך יכול לזכות לגאולה הרוחנית.
ומשום זה צריכים לפרסם זאת ברבים, כדי לתת התענינות לכל אחד ואחד, אחרת אין מרגישים לא את הגלות ולא את הגאולה. כי ענין גלות הוא ענין של הרגשה. למשל, מי שרואה את חברו שנוסע במכונית בשבת, והוא ניגש אליו ושואלו: שמע ידידי, אתה מתחרט על זה שאתה נוסע בשבת? הלא חז"ל אמרו: "רשעים מלאים חרטות"?! בטח שהוא יצחק ממנו. ואם כן מה הפירוש שחז"ל אמרו שרשעים מלאים חרטות?
אלא, אנו מוכרחים לומר שמי שהוא מרגיש שהוא רשע הוא מתחרט, אבל מי שאינו מרגיש אין הוא מתחרט. לכן האדם הזה שנוסע בשבת ואינו מתחרט, בטח שהוא לא מרגיש שהוא רשע, כיון שהוא לא מאמין בקב"ה, לכן אין הוא מחזיק את עצמו לרשע בזה שהוא נוסע בשבת.
היוצא מזה, כי אי אפשר להיות שהאדם יהיה בגלות הרוחנית אם הוא לא מרגיש את זה. לכן צריכים לשאול "מאי חנוכה", בכדי שהאדם יתחיל לתת דין וחשבון לעצמו. משא"כ פורים שהיה גאולת הגשמיות, לכן לא צריכים לשאול 'מאי', כי גלות גשמית כל אחד יודע ומרגיש, לכן כשמפרסמין את הנס כולם יודעים.
לכן בחנוכה אנו אומרים "הנרות הללו וכו' ואין לנו רשות להשתמש בהם", משום שהנס היה רק על רוחניות. משא"כ בפורים "משתה ושמחה" כתיב, מטעם שהנס היה על הגופות.
וה' יעזור לנו שנזכה לגאולה ברו"ג אמן. מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך כל טוב ברוך שלום הלוי אשלג
אתמול בא בני מחוץ לארץ והביא לי דרישת שלום ממך. ... אני מקוה שהשי"ת יעזור לך ובכל אשר תפנה תצליח.
הנה חז"ל אמרו (שבת ל, ב): "כתיב: אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה. וכתיב: ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו. לא קשיא, הא בדברי תורה הא במילי דעלמא". ופירש רש"י: "בדברי תורה, מותר לענות כאולתו". ויש להבין, מהו האיסור לענות במילי דעלמא, מה יש לחשוש? הסברא נותנת להיפך, דבמילי דשמיא יש לחשוש משום שלא כדאי להכנס בויכוח עם הכסיל, אבל למה יהיה איסור לענות במילי דעלמא?
וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל (ברכות ז, א) על הפסוק: "הודיעני נא את דרכיך. אמר לפניו: רבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו. אמר לו: משה, צדיק וטוב לו - צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו - צדיק בן רשע, רשע וטוב לו - רשע בן צדיק, רשע ורע לו - רשע בן רשע".
וזה לפי פשוטו קשה להבין, הלא אנו רואים גם רשע בן רשע שטוב לו וכמו כן צדיק בן צדיק שרע לו.
אלא יש לפרש שאין הכוונה כאן על דרכי ההשגחה מה שנראה לעינינו, כי על זה כתיב: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי". אלא מה שאמר "הודיעני נא את דרכיך" היינו דרכי עבודת ה'.
כי ידוע שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו. היינו שכל זמן שהאדם לא הגיע למצב שטוב לו בעולם הוא צריך לדעת שעדיין לא הגיע למטרה שבשבילה נברא האדם. עוד כלל צריכים לדעת, שבעניני עבודה נקרא אב ובן - סיבה ומסובב, היינו, המצב הקודם גורם למצב השני, ומצב הראשון נקרא אב ומצב השני נקרא בן.
רשע ורע לו רשע בן רשע
ובזה נבין כל הנ"ל. הנה אדם מן השוק שאינו עוסק בתורה ומצוות, אם רואה איזה צדיק שעוסק בתורה ובא ושואל לצדיק: "מה העבודה הזאת לכם" - בטח שבא להתלוצץ מהצדיק שעוסק בתורה ומצוות, וודאי שאין הוא רוצה שהצדיק יענה לו תירוץ אמיתי, היינו שיחייב אותו גם כן לעסוק בעבודת ה', כי אין כוונתו לזה. לכן אל תענה לו כי גם הוא בעצמו לא רוצה שאתה תענה לו. וזה נקרא רשע.

ומי שנמצא במצב כזה, היינו שהרשעים שבעולם משפיעים לו במוחו מחשבות כאלו - אל תענה לו, היינו שהאדם לא יתחשב עם מחשבות כעין אלו. וזה נקרא רשע בן רשע. וזה 'רע לו' לאדם אם נפלו לו במוחו מחשבות כעין אלו. 'אל תענה' פירושו שאסור לאדם לתרץ קושיות כאלו, כמו שכתוב: 'פן תשוה לו גם אתה'. לכן נקרא 'רע לו', משום שזה רע לגמרי ולא יצמח מזה שום טוב.
רשע וטוב לו רשע בן צדיק
ויש אדם שעוסק בתורה ומצוות, ובזמן שמתחיל לעסוק רק לשמה ולא לשום כוונה לטובת עצמו, אז באות לו השאלות: "מה העבודה הזאת לכם" - מה יהיה לך מזה שאתה עוסק "בלתי לה' לבדו". אז בטח אדם זה, שהכוונה שהוא רוצה שיהיה לשם שמים היא זו שגרמה לו את המחשבות האלו - זה 'טוב לו', היינו משום שזה הוא סימן שרוצה באמת לעסוק לשם שמים, כי בשביל זה הגוף שלו לא מסכים איתו ללכת בדרך הזו.
לכן האדם הזה משתוקק שהצדיק יתן לו תשובה ברורה בכדי שידע מה לענות לגוף שיהיה לו במה לשכנע אותו, לכן תענה לו. וזה נקרא שבדברי תורה מותר לענות, משום שהוא רוצה באמת תשובה.
ומי שנמצא במצב כזה הוא נקרא רשע בן צדיק, משום שטענת הרשע "מה העבודה" באה לו על ידי שהוא עוסק בתורה ומצוות; נמצא, שנקרא צדיק, ומעשה הצדקות מה שהוא רוצה שיהיה לשם ה' זה מוליד לו השאלה של "מה העבודה הזאת", לכן הוא נקרא 'רשע בן צדיק'. וזה 'טוב לו' משום שזהו סימן שהולך על דרך האמת.
צדיק ורע לו צדיק בן רשע
וזהו מה שאמרו חז"ל: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". כי רק ה' יכול לעזור לאדם שתהיה לו היכולת לכוון לשם ה'. וכשהקב"ה עוזר לו הוא נעשה צדיק וזוכה אז לאמונת ה' בקביעות. וזה נקרא בדברי חז"ל: "הלומד תורה לשמה", היינו שכל כוונתו היא לשם ה'.
אבל זה עוד לא הגיע למטרת הבריאה, כמו שכתוב: "אם צדקת מה תתן לו", כי אין הקב"ה בעל חסרון שנצטרך לעבוד בשבילו, כי רק כדי שלא יהיה נהמא דכיסופא ניתן לנו התיקון שנעבוד לשמה. לכן מצד אחד נקרא המצב הזה צדיק בן רשע, משום שהמצב הקודם מטרם שה' עזר לו היה רשע, ולאחר שה' עזר לו הוא נעשה צדיק, לכן הוא נקרא צדיק בן רשע. אבל עדיין 'רע לו', משום שעוד לא הגיע למטרה שבשבילה נברא.
צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק
ואחר כך הוא בא לבחינת תורה, שנקרא "ומגלין לו רזי תורה וכו' וכל העולם כולו כדאי הוא לו", שענין תורה נקרא מתנה, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק: "ממתנה נחליאל", משום שזוהי מתנת ה'. היינו לאחר שהאדם זכה לבחינת אמונה אז הוא יכול לזכות למצב הב'.
והנה מצב השני נקרא תורה. וההבדל בין אמונה לתורה הוא, כידוע שיש לנו ב' ענינים בדרכי ה': א) נקרא עבודה, ב) נקרא תורה. וההבדל בין תורה לעבודה: כי עבודה נקרא בזמן שאין האדם נהנה מהעשיה שהוא עושה, רק עושה כדי שיתנו לו שכר, והיות שהאדם צריך לעבוד שלא על מנת לקבל פרס לכן נקראת עבודתו בשם צדקה, ולכן נקרא מצב הא' שהוא אמונה בשם צדקה, כמו שכתוב: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". ותורה נקראת מתנה, משום שהוא נהנה מזה, אחרת לא נקרא מתנה, כי בזמן שהאדם מקבל מתנה מחברו לא יבקש ממנו שכר בשביל זה שהוא מקבל ממנו מתנה.
לכן כשהאדם זוכה לבחינת תורה זה נקרא שהגיע למטרתו, לכן 'טוב לו'. והיות שבמצב הקודם היה לו אמונה, שהוא בחינת צדיק, לכן הוא נקרא צדיק בן צדיק. וזהו 'צדיק וטוב לו' משום שהגיע למטרת הבריאה, שכבר מרגיש אז את בחינת להיטיב לנבראיו. ואז הוא נקרא אורח טוב, כמו שאמרו חז"ל: "אורח טוב מהו אומר. כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי".
וה' יעזור לנו שנזכה למה שמוטל עלינו ולגאולה שלמה. מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך כל טוב ברוך שלום הלוי אשלג באאמו"ר בעל הסולם זי"ע