תוכן

מיום ט"ו טבת תרפ"ח - לר לוי יצחק קרקובסקי
ב"ה יום א' שמות תפר"ח - גבעת שאול פרור ירושלים תובב"א
לידי"נ מה"ר לוי יצחק נ"י
היום קבלתי מכתבך, עם כל הני הרפתקאי דעדו עלווך. ומה שכתבת מליל ד' ויחי אשר "אם הי' האור מקיף לכל גופך אז כבר היית מוצל מכל מלחמותיך" עכ"ל, הנה כפי זה נראה שעדיין לא נבלע באיבריך את אשר אמרתי לך בטרם נסיעתך, אשר אין ישועה אחרת זולת השגת התורה; ואשר כל מרכבת הסטרא אחרא אינו אלא להשטות האדם בענינים אחרים בכדי למנוע הימנו האמת הזה; שהוא ענין גלות מצרים בחומר ובלבנים וכו', והתפארות מלכם "לי יאורי ואני עשתני" (יחזקאל כט, ג).
וראה מה שכתוב בפרשה זו (שמות ג, יב): "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה". פירוש, שהשי"ת ברצונו לאמת לו את המעמד הקדוש שזכה אז (כמו שמפורש בכתובים), האֶמִית לו באות הזה ששוב יזכה בלי ספק לקבלת התורה באותו המקום, עש"ה. והבן זה היטב, שאפי' למשה שהי' פני השי"ת מתגלה אליו בתכלית הבהירות, עד כי ירא מהביט אל האלקים; ומכל-מקום היה צריך להבטחת התורה; דאי לאו הכי, ודאי לא הי' השי"ת הבטח אותו, והבן זה.
וזהו שכתוב (ישעיהו נה, ו) "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב וכו'". פירוש, בקשו את ה' בהמצאו, דהיינו במקום שנמצא; ולא תכשלו בהס"א המטה תמיד את האדם לבקשהו ית' במקום שלא נמצא, ונמצא מפזרת את יגיעתו של אדם לריק ולבטלה. ועל כן מזהיר הנביא, 'דרשו ה' בהמצאו', דהיינו במקום תורה, ולא במקום שאין שם תורה, כי לא נמצא כלל וכלל שמה.
ואומר עוד "קראוהו בהיותו קרוב", פירוש, בו בשעה שהשי"ת מאיר פניו עליכם, היא העת לקרוא אותו, כלומר להגות ולעיין ברזי ובטעמי תורה שהיא הקריאה כנ"ל, אולי יתעשת ה' ויפתוח לבו של אדם לזכות בברכת התורה, והבן זה מאד ומאד; כי זה סוד "אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא" (זהר אחרי מות אות רצט), ובזה תוכל להתבונן גם כן ענין הצורך שהיה לו להשי"ת תיכף במעמד הנבואה הראשונה למשה רבנו ע"ה להבטיחהו נאמנה באות הזה של קבלת התורה כנ"ל, דו"ק ותשכח.
וזה שיעור הכתוב (תהלים כד, ג) "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו. נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה וכו'".
פירוש, דאיתא (נדה ל, ב) אשר בטרם יציאת האדם ממעי אמו, משביעין אותו, אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה תהי' בעיניך כרשע (ומובא זה במעמדות, ע"ש). והענין צריך פירוש, דכבר אמרו ז"ל (אבות ב, יג): "ואל תהי רשע בפני עצמך", ומכל שכן כל העולם עדיו שצדיק הוא, יחזיק את עצמו לרשע, אתמהא. ועוד צריך להבין הלשון "היה בעיניך כרשע", שמשמע, אבל בלבו יוכל לידע האמת שהוא צדיק.
והענין, דיש ב' עבודות: א' בלבא, ב' במוחא. והיינו להפך הכלי קבלה שבשניהם על מנת להשפיע כנודע; והנה בעת וברגע שאדם מטהר הכלי קבלה דבחינת ליבא, תיכף ראוי לאורו ית' ההולך ושופע תמיד ואינו נפסק; אמנם אור זה נקרא נפש, ע"ש גילוי הנפישה בכל האיברים.
וזה שאמר הכתוב "מי יעלה בהר ה' ומי יקום וכו'", פירוש, שיהיה לו קימה לנצחיות ולא יחזור ויפול. היינו דוקא "אשר לא נשא לשוא נפשי", כלומר, אחר שפנה אליו השי"ת וקרבהו מעט, צריך מאד להתחזק וליקח את האור הזה לעיון התורה, למצוא רזיה ולהרבות הכרתו בהשי"ת, אשר הוא סוד הגבהת עיינין דשכינתא קדישא, עד דרך שכתוב (תענית כד, א, ועוד) "כלה שעיניה יפות כל גופה אין צריך בדיקה"; ואם האדם אינו שם לבו להגביה העיינין, נמצא שנושא אור הנפש לשוא, בלא תועלת; ועוד גרוע מזה, "כי נשבע למרמה". פירוש, דבעת הלידה השביעו אותו "אפי' כל העולם כולו אומרים לו צדיק אתה", פירוש, אפילו יזכה לאור נפש כזה, אשר כל איברים וגידין דעולם קטן שלו מרגישין שצדיק גמור הוא ומוטל בגן עדן, מכל מקום לא יתן שום אמון בזה בטרם שמגביה עיינין דקדושה.
וזהו שכתוב "מי יעלה ומי יקום", היינו דוקא "נקי כפיים", היינו שזכה לנקות את ב' בחינות קבלה שלו, דמוחא ודליבא. "ובר לבב" היינו שזכה להשיג טעמי תורה וכל סודותי', כמו שכתוב (דברים ד, לט) "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים ואין עוד"; "אשר לא נשא לשוא נפשי", כלומר, שהבין איך לעבוד ולשמש באור הנפש שהאיר לו השי"ת, "ולא נשבע למרמה" אלא הגביה העיינין כנ"ל; ודו"ק היטב בכל האמור פה, כי היא היישרה אמיתיית שלא להלכד בעצת הסטרא אחרא ההולכת ומשטת תמיד לדרוש ה' במקום שלא נמצא כנ"ל; ועל כן צריך בכל יום להזכיר את עצמו בזה. ודי למבין.
ומה אעשה לך אם לא תחשיב את דברי כראוי, ועל כן אתה מפזר כחות בחנם, והלואי תשמע אותי מעכשיו, כי דברי תמיד בלא תוסיף ולא תגרע; ועל כן עדיין עומדים ומחכים אחר לב שומע; ומי יתן. והנה דברי אלו נאמרים בעתו, כי עבודה המדוייקה הנזכרת מסוגלת ביותר בימים אלו שנקראים בספרים תקון שובבי"ם ת"ת. ואגלה לך ענין זה, כי בספרים נמצא אך רמזים בלתי מובנים כלל ועיקר לההמון; אמנם סימנך, תיקון שובבי"ם ת"ת, ר"ת תלמוד תורה. ואין תיקון אחר זולת תלמוד תורה, ומאן דלא ידע ציוויה דמארי'.
והענין על דרך הנ"ל, כי אור העליון המתקרב אל האדם להטותו לתחיה נקרא נפש, ע"ש קבלת בחינת נפישה באברים כל חד לשיעורו, בעתו; אמנם אין לו זכות קיום כלל בלי רוח, דהיינו השגת התורה כנ"ל; ועל כן נקרא אדם זה "שובב"; כמו נער קטן הנותן שתי ידיו בשק מלא דינרין, ומפזז ומכרכר ואינו יודע מה לעשות בדינרין הללו, כי אינו יודע בצורתא דזוזי ובטיב מקח וממכר; ונמצא מי שנותן מתנה שק דינרין לנער קטן, אינו עושה לו בזה טובה, אלא אדרבא, נמצא משובב ומשגע אותו ביותר.
וזה שיעור הכתוב "נפשי ישובב וכו'". כלומר, באם שאינו ית' נותן הרוח, זולת נפש לבד, נמצא שהוא משובב ומשגע אותו, אמנם 'מתוך שלא לשמה בא לשמה' (פסחים נ, ב; זהר קדושים אות צו) כנודע, והיינו דקמסיים "למען שמו", פירוש, שמתוך זה יזכה לשמה. והבן.
וזה שאמר "שובו בנים שובבים וכו'", היינו, אותם שעוד לא זכו לרוח, שהוא ענין השגת התורה כנ"ל. וכמו שדברתי לך טרם נסיעתך, שהוא ענין קליפת פרעה מלך מצרים, שהי' קליפה קשה כזו, ששום עבד לא הי' יכול לברוח ממצרים, מפני האורות שהי' ברשותם ליתן לכל אלה שנפלו ברשותם עד שלא היה יכול לפרוש מהם. בסוד הכתוב "לי יאורי ואני עשיתני", כמו שפרשתי לך בעודך פה.
אשר על-כן בפרשת שמות, מתחיל השעבוד מגלות מצרים ומסתיים לא קודם מפרשת יתרו בקבלת התורה. בסוד הכתוב "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" כמו שפירשתי לעיל.
ולפיכך מסוגל מאד לכל אדם הרוצה להשלים את החפץ הנדרש הימנו, שבאותם הסדרות "שובבי"ם תרומה תצוה" יפשפש במעשיו ויתקן דרכיו לזכות לקבלת התורה, וכל ניצוצי אור נפשו שנשבו בקליפת מצרים יקבצם למקום תורה ובגעגועים ובכסופים גדולים. ובלימוד בשכל החצוני על דרך 'כל מה שתמצא ידך בכחך לעשות עשה' (קהלת ט, י), כנודע. עד שיזכה שיפתח לבנו בתורתו ובעמקי סודותיו, כי נזכה לקבלת התורה כמפורש בפרשת יתרו. והמשך הסדרות משפטים תרומה תצוה הוא ענין שמירה מעשיית העגל ושבירת הלוחות.
והנה בספרים מרומז תקון שובבי"ם על ענין הוצאת שכבת-זרע-לבטלה הנקרא קרי כל, אמנם הוא ענין אחד; על דרך שפירשתי, שמי שלא טיהר את הכלי קבלה דבחינת לבא, בהכרח שגם כלי קבלה דמוחא מטונפים הם, ואמונתו פגומה, כי לא יכול להאמין מה שאין עיניו רואות וכו'. עד"ז ממש, מי שכלי קבלה דלבא מטונפים, בהכרח שמהרהר איזה פעם ביום ובא לידי קרי בלילה, גם יחד עם זה ממש, בהכרח שיבוא לו מחשבה של מינות ח"ו הנקרא "חמת קרי", כי כלי קבלה דלבא וכלי קבלה דמוחא עולים ממש בקנה אחד, שאז צדקת הצדיק לא יזכר בעת רשעו, ונמצא כל אורות שקבל נופלים ברשת הסטרא אחרא. ודו"ק בזה! כי קצרתי. וכל זה נמשך רחמנא-ליצלן עד שזוכין להמשיך רוח עם הנפש היינו קבלת התורה.
לא אוכל להאריך בזה עוד, וכבר בא העת שתקח דברי אל לבך, אולי יתעשת ה' לנו ויערה עלינו רוח ממרום עד אשר חפץ ה' בידך יצליח.
יהודה