תוכן

מיום י"א תשרי תרפ"ח – לתלמידים
ב"ה יום ועש"ק בימים דטרידין במצוות תפר"ח פה לאנדאן יצ"ו
כבוד התלמידים ידי"נ ד' עליהם יחי'
מכתבכם מכלכם קבלתי. אמנם, אודה ולא אבוש שלא היה עוד שמחתי שלימה בקראי אותם, להיות... נ"י ו... נ"י לא התלכדו עמכם לאחד יחד בימים הנוראים בתפילתכם, אשר קויתי לאחר שגליתי פקודה חזקה בדבר אהבת חברים תהיו בימים הנוראים לאגודה אחת יתלכדו ולא יתפרדו, כמו איברי הגוף בהקומה. והנה עדיין תקותי בזה נשאר מעל בעת ההיא. והגם שהיה להם איזה כונה להתפלל במקום אחר, הי' זה על כל פנים להיות מתוך הסכמתכם. ועם כל זה לבי רחב מלא תקוה אשר ד' יגמור בעדינו למען כבוד שמו ית' וית'.
ואל יעלה על דעת מי שהוא שאין בו האשמה, וכמו שכתוב (במדבר טז, כב) "האיש האחד יחטא וכו'". כי האמת אני אומר במר נפשי אשר כולכם חייבים בדבר הזה, וכזאת שמעתי מאדמו"ר ז"ל מקאלישין שהקשה על הכתוב (ע"פ במדבר יז, ה): "ולא יהי' עוד כמחלוקת קורח ועדתו וכו'", והא קא חזינן כי לא נתקיים ח"ו זה הפסוק, דעדיין מצוי מחלוקת וכו'. ותירץ, דכונת הכתוב אשר במחלוקת קורח ועדתו היה משה רבינו ע"ה כולו זכאי, וקורח ועדתו כולו חייב, והבטיח לנו הכתוב אשר בין ישראל עצמם לא יהיה עוד מחלוקת כזה שהאחד יהיה כולו זכאי והשני כולו חייב, אלא כן שני הצדדים חייבים ובאים במחלוקת מאז והלאה. ודברי פי חכם חן זצלל"ה.
אמנם תדעו שהכתוב דבר בכללות, והתיקונים עומדים לנו לעד ולנצח בפרטות, על דרך שכתוב (ע"פ סוטה לד, א) "מעשה אבות סימן לבנים", כי כן בכל דור ודור עדיין נמצא ענין קליפה חזקה הזו שבלבלה התיחדות משה רבינו עליו השלום עם דורו, משום שמשה רבינו עליו השלום עדיין לא גמר כל התיקונים כנודע וכו', ועל כן אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא (תיקוני זוהר דף קיב, א) בזה התיקון שעשה בבליעת קורח ועדתו וכל אשר להם, והוא שעמדה לנו עד היום עד אשר נזכה לבער הרע מהארץ ויהי' ד' למלך על כל הארץ.
והנה חד מן חברייא כתב לי ודורש להודיעו מה כונתי בענין פקודתי אהבת חברים, להיותו אינו מרגיש כלל מה להוסיף באהבה בין החברים וכו'. ואין לי מה לענותו על זה, כי לא מפיו יצאו דברי הבאי האלו, זולתי מסטרא אחרא שאין לי עסק בה ח"ו.
לימוד זכות אחד יש לי עליכם, כי לולא ידעתם כמה מעשיכם ומחשבותיכם הקטנטנים נוגעים בעולמות העליונים להרוחתכם או ח"ו להיפך, וודאי לא הייתם מזלזלים כל כך בדברי וברצוניות שלי, ומה שלא יעשה השכל יעשה הזמן.
ומדבר הטעות של דוד נ"י ב"אתה בחרתנו" כמו שכתב לי, אודה בשפתי שכואב לי מאד, הגם שיודא צבי נ"י עושה שחוק מזה, כי אני ידעתי והרגשתי את טעותו עוד מטרם שנגלה. ואומר לו סגולה שיקנה אתרוג יפה לברך בו בחג הסוכות, והשאר אקבל על שכמי. ואי"ה כשנבא לביתי יתוקן הכל על צד היותר טוב, ואין לדאוג כלל, כי 'רבים אשר עמנו מאשר עמהם' (מלכים ב' ו, טז), וצדקתו ית' קרובה להתגלות.
ולעת עתה איני רואה שעת הכושר עוד להרבות גדולות בענין אהבת חבירים מצדכם לבדכם, אמנם הדבר מוטל עלי, כשאבא לביתי אשתדל בזה, וד' יגמור בעדי.
והנני מוכרח משום זה למהר ביאתי אליכם, הגם שאני עוד צריך להיות פה בלונדון איזה חדשים לגמור אשר התחלתי בפה, אשר עתה הוא ממש על הפרק להגמר. אמנם הבעל דבר התחזק כנגדי בעת ההיא, בראותו שאני מתחזק עליו גם במקום הזה, הניח אותי כאן וערך מלחמתו כנגדי בירושלים במקומי, ולדאבוני הרב שבה שבי במספר מסוים, ולא הועילו לי כל איגרותי הנצורות אשר הרצתי אליכם בעין לשון, ועל כן אני מוכרח להפסיק עבודתי ולמהר ירושלימה להציל בלועו מפיו, ותקותי חזקה בלי פקפוק כלל כחוטא דשערא, שאשיב את כל הרכוש להקדושה למען כבוד שמו ית' וית', וברצות ד' שאזכה בנצחוני בירושלים, אשוב לפה להשלים אשר התחלתי בע"ה.
ומענין קריאת המכתבים על ידי זוגתי הרבנית אשר היה לזרה לאחדים מהתלמידים, כבר נפסק עסק הזה, כי אסרתי לה להראות עוד שום מכתב אשר נושא את שמה תחי' הן מהעוברים והן מהעתודים, וגם הרשות ליתן החוצה אותם המכתבים הנכתבים על שמכם מכאן והלאה. ועם כל זה מוטל עלי להודיעכם, אשר כל המעשים הזרים שנראו אליכם על ידיה, הכל היה בעצתי וברצוני וברצון השי"ת, וכבר אמרו ז"ל (רש"י דברים כט, ו) ש'אין עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה', והמאמין יאמין וכו'.
ואל ירע בעיניכם כל המקרים שקרו בקושי עם העסק הנ"ל, כי מתלא אומרים, אז מען האקט האלץ פאלט שפענער, אודער אז מען וויל גיין אין א מלחמה אריין מיז מען קענען פולווער שמעקען, ועל כן נקוה לד' כי תחל שנה וברכותיה ונזכה להתגדל והתקדש שמיה רבה על ידינו, והיה ד' למלך על כל הארץ.
יהודא