תוכן

מיום י"ד אלול תרפ"ז – לתלמידים
ב"ה א' תבא פ"ז לאנדן יצ"ו
כבוד התלמידים ה' עליהם יחי'
את מכתבכם משופטים קבלתי לנכון עם החדושי תורה של כל אחד ואחד, לבד מלוי יצחק נ"י, אקוה מאד היום לקבל מכתבו. וטוב לפניכם לכתוב לי את החדושים שלכם בעבדות ה' וגם השאלות באותו ענין, ואין שום נפקא מינה בזה אם אני כותב לכם את התרוצים או את ההערות או אם איני כותב ואיני מעיר, כי שאלתכם בעצם הוא חצי תשובה, ואידך אני מביא לפני השי"ת שיענה לכם דבר בעתו, ותפליאו אותי בזה שעדיין אינכם מבינים את זה כל צרכו.
אמנם אחת אני מעיר אותכם, שבשעה שאתם כותבים חדושי תורה אלי, אינכם מבחינים כלל אם כבר הדרכים שאתם מדברים בהם נמצא ברשותכם או על כל פנים במדרגתכם, כלומר שבידכם לעשותו. או אם הם למעלה ממדרגתכם, רק תצפו להשי"ת שיחונן לכם דעת לעשותו. וכגון דא, צריך שתזהרו לפרש תמיד בלשון תפילה לה' שתזכו לזה החדוש שהשגתם, או לרמז בדרך התנצלות אשר עוד לא זכה לזה וכדומה.
הנה הראש של העתיד הנעים המקוה לנו בעזרתו ית' מתקרב אלינו, ועל כן אני חושק ומתגעגע מאד שתמצאו בסמוך לי בגוף ונפש (דהיינו שתתקרבו לי ולא אני אליכם, שזהו מן הנמנע וגם בלי תועלת, וד"ל). והנני להתנצל עתה אשר בתשרי העבר הי' עת רצון גדול מאד, אמנם לא היתם בסמוך לי אז, ואת... ... נ"י בקשתי מאד בכל החודש הנזכר ולא מצאתי אותם בגבולי כלל, ולא ראיתי אז רק אחד או שניים מכם, ומובן מעצמו הצער שלי בשביל זה בכל השנה העברה. והי' זה משום הגאות והישות שנתגנב בכם, וכמדתה השנאת חנם ביניכם, ואגבה בדבקות בחבירים בשריים אשר לא מחבורתנו המה, ומתלא אומרים, אז מען האט ליב דאס וויב, האט מען אויך ליב די משפחה אירה, כי אם אתם שונאים למי שהוא מבני החבורה, סימן מובהק הוא שגם עמי אינכם באהבה גמורה.
והגם שהיצר הרע מראה לכם מטתו של אותו חבר, כלומר שמעשיו רעים וחטאים להשי"ת, הי' לכם לבטוח בשבילו בהשי"ת שודאי יעזור לו בשביל שהוא תלמיד שלי. ואם כבר אתם מבינים בשביל אותו חבר שיד ה' קצרה בשבילו, וגם תפלותי אינם כדאים לעמוד לו בעת צרה, חס מלהזכיר, אם כן חוזר זה הדין ח"ו על השונא עצמו, וד"ל. ובאו וראו ותנו על לבכם מהיום שאל תפלו יותר ברשת הזה, כי הארכתי כי תדעו כי בנפשכם הוא. גם אין לכם להסתכל כלל וכלל אם אפילו אני מרחק בפה בפירוש לאיזה חבר, כי תדונו אותו לכף זכות ובאמת.
והאמת אני אומר לכם, שלפעמים נמצא בהתרחקות שלי התאחדות יותר גדולה מבהתקרבות שלי, בדומה לכל אומן שבאומנתו טרוד להשלים מלאכתו באופן היותר נאות, אשר אין לאיש נכרי להסתכל עליו באמצע מלאכתו כי לא יבין מנהגו במלאכתו זולת אומן הגדול כמותו, ודי לכל שרוצה להבין.
והגם שאין דרכי לבא בהדרכות פרטיות, מכל מקום אני מוכרח להעיר אתכם מה שהזהרתי אתכם זה כמה, דהיינו שלא לאמור איש לחברו את החדושי תורה שלו שהשיג, ולא להוכיח כלל וכלל, ואפילו הרצון בזה הוא פגם נורא מאד. זולת מה שהתרתי בשעה שאני מחוץ לביתי לאמור חדושי תורה זה לזה ממה שכבר הוצאתי מפי בדיוק שאפשר להסבירם, אמנם בדיוק גדול בלי שום הוספה מדעתו. גם מסוג דברי תורה שלי אשר אותו חבר עדיין לא שמע גם כן אין לדבר, ויש להבליעם בהשכל ובדעת.
ומצאתי לנחוץ לחזור ולהזהיר על הנ"ל, מפני שאני מרגיש שכבר הרחבתם את הגבול שהגבלתם [שהגבלתי] לכם. אמנם תדעו נאמנה שבשמירה זו תזכו לאמור חדושי תורה לפני השי"ת ולהוכיח את עצמיכם, והמפזר מדותיו באלה לא יכון בעיני השי"ת, ודין פרוטה כדין מאה בענין זה.
והנה בזמן האחרון כמעט בכל מכתב ומכתב רציתי להזהיר את... נ"י על הפרימקייט שלו, כי לא נראה בעיני. אמנם אין דרכי לבא בהדרכות פרטיות, על כן אמרתי שהשי"ת יעזור לו וידריכו על אדני האמת.
יהודה