תוכן

ב"ה ערב שבועות תשכ"ב פה אנטוורפן יע"א - שוכט"ס לחתני הרב ... נ"י
אין לי לכתוב לכם שום חדשות, אני נע ונד ממקום למקום וממדינה למדינה עד שנגיע חזרה לארץ ישראל. אבל אנחנו צריכים לקוות שכשנחזור לארץ נזכה להרגיש את טוב טעמה של ארץ ישראל, ואז כבר לא יהיה צורך בגלות. כי ענין הגלות בא רק בזמן שלא שומרים את ערכה של הארץ, וממילא אין מכבדים את הארץ כפי שהיא ראויה, לכן הארץ זורקת את האדם לחוץ לארץ, כמו שכתוב: "ותקיא הארץ" וגו'.
והגם שקבלת התורה היתה במדבר דוקא, אבל הכוונה היתה שנקיימה בארץ. לכן אם מקבלים בעת קבלת התורה שנקיים אותה בארץ אז זוכים להכנס לארץ ולקיים התורה. אבל בלי תורה אי אפשר להכנס לארץ, כי רק המאור שבתורה מחזירו למוטב.
וזה ענין "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם". כידוע, שיש בחינת "תורת ה'" ובחינת "תורתו" )עיין ע"ז יט, א). ובעצרת, שהוא ענין קבלת התורה, צריך להיות לכם, היינו שיהיה בחי' תורתו, אחרת לא נבחן זה לקבלת התורה אלא שנק' "תורת ה'". ועל ידי תורת ה' זוכים למאור התורה, ועל ידי זה זוכים להכנס לארץ ישראל, ואחר כך זוכין לבחי' תורתו, שהוא בחי' תורה שבאה אחרי ארץ ישראל.
אבל אז בזמן קבלת התורה על ידי משה רבנו ע"ה זכו תיכף לבחי' חירות, כמו שאמרו חז"ל: "חרות על הלוחות - אל תקרי חרות אלא חֵירות", ולא היו משועבדים אז להכנס לארץ ישראל הגשמית וזכו תיכף לארץ ישראל הרוחנית. אבל זה היה לפי שעה, ואחר כך אמרו חז"ל ששני הכתרים שקבלו ישראל בשעה שהקדימו נעשה לנשמע נלקחו מהם.
ואז התחילה עבודה מחדש, כדי להכנס לארץ ישראל ולזכות באור התורה, ואחר כך התורה ממש, הנק' שמותיו של הקב"ה.
ה' יעזור לנו שנזכה להבין את מעלת ערכה של ארץ ישראל ולידע איך להחשיבה שלא תקיא אותנו ח"ו. כמו שכתוב בזהר הק' (תזריע אות ו) על פסוק "אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה". ומקשה הזהר הק': ורחוק מפנינים מקחה מבעיא ליה, מדוע כתוב מכרה. ומשיב, שמי שאינו יודע לשמור אותה ולהעריך אותה היא מוכרת את האדם לקליפות, לכן כתוב מכרה.
לכן נקוה שמהיום והלאה נדע איך ללכת בדרך הישר, ונזכה לקבלת התורה. ואברככם בחג יו"ט שמח סג. ברוך שלום הלוי אשלג