תוכן

ב"ה ד' סיון תשכ"ב פה אנטורפן יע"א - לכבוד מו"ה ... נ"י
מפני שאני נע ונד המכתבים לא מגיעים אלי בסדר ורק בשבוע שעבר קיבלתי את המכתבים הראשונים מארץ ישראל. אני כתבתי כבר ד' מכתבים לירושלים לאלו שכתבו אלי, והם ...
א) ובקשר למאמר שאתה רוצה שאבאר אותו יותר באריכות, אז אני חוזר עוד פעם על כל המאמר.
הנה אמרו ז"ל (שבת לא, ב): אמר רבה בר רב הונא, כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים, דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו - בהי עייל?! (ופירש רש"י: יראת שמים דומה לפתחים חיצוניים שדרכם נכנסים לפנימיים. כך אם ירא שמים הוא, נעשה חרד לשמור ולעשות, ואם לאו אינו חש לתורתו.) מכריז רבי ינאי: חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד [- חבל על מי שאין לו דירה, ושער לדירה הוא עושה].
ויל"ה: א) רבה בר רב הונא מדמה יראת שמים לחיצוניות ותורה לפנימיות, שאומר: 'ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו בהי עייל', זאת אומרת אם אין לאדם יראת שמים איך יכנס לפנימיות שהיא תורה. ורבי ינאי מדמה יראת שמים לפנימיות, כי אמר שיראת שמים דומה לדרתא, ותורה רק לתרעא היינו לשער, ששער הוא חיצוניות, נמצא הוא סובר שתורה היא חיצוניות.
ב) מה מוסיף רבי ינאי על דברי רבה בר רב הונא, בכך שאומר 'חבל' ונותן משל נוסף.
הנה ידוע שתכלית הבריאה היא להיטיב לנבראיו. ובכדי שנוכל לקבל את הטוב אשר הוכן בעדנו אנחנו זקוקים להכשרה, שהיא ענין השתוות הצורה, שהפירוש הוא שתהיה כל כוונתנו רק להשפיע ולא לקבל לעצמנו.
ואחר זה זוכים לאור הגנוז המלובש בתורה הפנימית (וכשמשיגים את האור הגנוז המלובש בתורה הפנימית, נקרא "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא") שעל זה אמרו חז"ל: "אין טוב אלא תורה", ועליה נאמר: "הנחמדים מזהב" וגו', היינו שאור החיים המתוק לחיך מלובש בתורה הפנימית.
וזה ידוע ש"עיר פרא אדם יולד", "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", וכמו שאמרו חז"ל: "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מפני שהמאור שבה היה מחזירם למוטב". וכבר פירשתי המאמר הזה, כי זה קשה להבין, איך שייך לעזוב את ה' ולשמור את התורה? איך תתכן תורה בלי הקב"ה, שעל זה דרשו 'אותי עזבו'? אלא התירוץ כתוב בצידו: "מפני שהמאור שבה היה מחזירם למוטב".
שהפירוש הוא, בזמן שאדם רוצה לקרב את עצמו להקב"ה, אז אומר לו הקב"ה שכל זמן שהוא עדיין משוקע בתאוות רעות אין הקב"ה יכול לקרבו, כי אז עדיין האדם במידת השקר, וכתיב: "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני", וכשאדם במידת הגאות אומר הקב"ה: "אין אני והוא יכולין לדור בעולם" וכד'.
אלא על ידי זה שאדם ישמור את התורה, "המאור שבתורה מחזירו למוטב", היינו שיצא אז מהמידות הרעות הנקראות מקבל ויוכל לעסוק בבחינת להשפיע. שזה נקרא שמחזירו למוטב, כמו שכתוב: "רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך", היינו שכל מעשיו הם רק להשפיע למלך. ורק לאחר זה הקב"ה מקרבו והאדם זוכה לאמונה בקביעות. (כמ"ש בהסולם להקדסה"ז אות קסו)
לכן בכדי שאדם ישיג יראת שמים ויוכל לעשות מעשים טובים, אין לו עצה אחרת אלא כמבואר מדברי הירושלמי: רק 'תורתי שמרו', היינו על ידי התורה, שהמאור שבה מחזירו למוטב.
ואחר כך כשיחזור למוטב, היינו שישיג יראת שמים על ידי התורה, אז יזכה לתורה הפנימית, היינו אור התורה שמלובש בתורה החיצונית, כמו שאמרו רז"ל: "אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא". והיכן גנזו - בתורה.
ובזה נוכל לפרש את דברי רבה בר רב הונא שמדמה יראת שמים למפתחות חיצוניות, ותורה לפנימיות. כי כוונתו לאדם שרוצה לזכות לפנימיות התורה, ששם כל החיים והטוב והעונג. ומטרם שמשתדל לקנות יראת שמים נמצא שחסרה לו ההכשרה המותאמת שיהיה ראוי לקבל את האור הגנוז, כמו שכתוב: "וימנע מרשעים אורם" (עיין ספר מסילת ישרים בתחילתו) ומטרם שהאדם מתקן מעשיו הרעים ויש לו בחינת יראת שמים אין הוא מוכשר לקבל את הטוב. נמצא שיראת שמים נקראת חיצוניות, היינו, על ידי יראת שמים יהיה האדם מוכשר לקבל את התורה הפנימית. לכן דעתו של רבה בר רב הונא שמי שרוצה לקבל פנימיות התורה מטרם שיש לו יראת שמים הרי זה דומה למי שיש לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו, בהי עייל? הלא אין לו יראת שמים ואינו מוכשר לקבל את הטוב ועונג.
על זה נתרגש רבי ינאי ומכריז: 'חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד'. היינו, מדברי רבה בר רב הונא משמע שמי שרוצה לזכות לפנימיות התורה, ראשית כל הוא מוכרח לקנות יראת שמים, שזהו חיצוניות לפנימיות התורה.
נמצא, שהעיקר הוא שהאדם צריך לקנות יראת שמים, שאז תהיה יראת שמים דומה לחדר שיכולים לשים בתוכו רהיטים נאים וחפצים יקרי ערך, משא"כ אם אין לו מקום להכניס את הדברים לא יכולים לתיתם לו. ואצל רבי ינאי תהיה יראת שמים 'דרתא', היינו בית, שבתוכו יכניס את פנימיות התורה.
לכן, כשראה רבי ינאי שעיקר מה שהאדם צריך להתיגע ולקנות בעולם הוא יראת שמים, שזהו כל הבית קיבול על התענוגים העליונים, וכשראה שבני אדם לומדים תורה כל ימיהם ואין כוונתם לקנות יראת שמים על ידי זה - היות שענין לימוד התורה צריך להיות על דרך הדרשה בירושלמי הנ"ל: 'הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו - שהמאור שבה מחזירו למוטב', שהכוונה שעל ידי לימוד התורה יזכה להיות טוב, היינו על ידי המאור שבתורה, והגם שעדיין לומד שלא לשמה, מסבת שעדיין לא זכה ליראת שמים ואיך יכול ללמוד לשמה מטרם שזכה לבחינת אמונה שענינה יראת שמים? אלא על ידי המאור שבתורה שלא לשמה זוכה אחר כך ליראת שמים, שנקראת שמחזירו למוטב. נמצא שהתורה דשלא לשמה היא השער שדרכו נכנסים ליראת שמים שנקראת דרתא, היינו בית (בית קיבול על הטוב שבפנימיות התורה).
לכן מוסיף רבי ינאי על דברי רבה בר רב הונא ואומר: חבל על מי שאין לו דרתא היינו שעדיין אין לו יראת שמים, ותרעא לדרתא עביד. כי סדר העולם הוא שמי שחושב לבנות לו בית הוא יכול לסדר לו דלת לצורך הבית שיהיה לו אחר כך, אבל אם הוא לא חושב לבנות לו בית לאיזה צורך הוא עושה לעצמו דלת?
לכן מכריז רבי ינאי: בשלמא אם האדם דואג ליראת שמים, שהיא בית, כדאי לו ללמוד תורה, כי התורה תביא לו את המאור, שעל ידי המאור הוא יזכה ליראת שמים שמכונה בשם בית - להכניס בתוכו את פנימיות התורה. אבל אם הוא לא דואג לזכות ליראת שמים, כי אין לו צורך ביראת שמים, למה לו להטריח את עצמו לבלות את הזמן שיש לו בחיים בתורה, כי זו רק דלת להכנס לבית המכונה יראת שמים, אבל אם אין בדעתו לקנות יראת שמים נמצא שמטריח עצמו בחנם ללא תועלת. כי ענין התורה דשלא לשמה הוא רק פתח שעל ידו נכנסין ליראת שמים, ואז כשיש לו יראת שמים שייך לומר שלומד תורה לשמה; אבל כשאין לו יראת שמים, שאין לו אמונה, נשאלת השאלה לצורך מי הוא לומד?!
משא"כ כשאדם רוצה לקנות לעצמו יראת שמים, והרע שבקרבו לא נותן לו את הכח שיוכל להאמין בה', אז נתנו לנו חז"ל עצה: "שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה", היינו שיזכה ליראת שמים ובחינת אמונה בה', שידע לשם מי הוא לומד. וזה נקרא בית.
והלומד תורה לשמה, הכוונה שיש לו יראת שמים, אז "זוכה לדברים הרבה", כמו שאמר רבי מאיר ש"נעשה כמעיין המתגבר ומגלין לו רזי תורה". שסודות התורה הם בחינת הטוב והעונג, וזו תכלית הבריאה שמקבל טוב ועונג.
היוצא מכל הנ"ל שיש כאן ג' שלבים: דלת נקרא תורה שלא לשמה, שפירושו שעדיין אין לו יראת שמים. ודרתא, שהוא בית, נקרא יראת שמים, כי לאחר שמקבל את מאור התורה שנמצא בשלא לשמה אז הוא זוכה ללשמה, היינו לאמונה בה', שאז עושה הכל לשם שמים. ואחר כך הוא זוכה לתורה הפנימית, שהוא הטוב והעונג, שנקרא 'רזי תורה', כמ"ש במשנה באבות.
אני חושב שביארתי זאת די טוב, ואם יש לך מה להעיר על זה תכתוב לי ואדע מה לתקן.
התחלתי את המכתב בתאריך הנ"ל ורק היום (ט"ז סיון) גמרתי אותו. השבוע קבלתי מכתבך מיום ח' סיון, אני מודה לך מאד על הפרטים שאתה כותב לי, נא להמשיך. ברוך שלום הלוי אשלג באאמו"ר בעל הסולם זצקל"ה